היום הגיע היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט לעדות במשפט ביבי, ונחקר בחקירה ראשית כאילו הוא עד הגנה. מה זו הפארסה הזו שעד עוין נחקר כאילו הוא בא להגן על ביבי, בחקירה ללא שאלות מדריכות? נודה על האמת שעמית חדד הסנגור של ביבי מאוד אכזב אותנו עם פרפומנס חלש ביותר. סורי, הוא לא ממש מצליח להוציא את הערמונים מהאש. עמית חדד לא מחדד את השאלות שלו. השאלות לא מחודדות. חדד לא מחודד.
היינו מצפים מעמית חדד זה דבר ראשון לגרום לעד מנדלבליט לענות בעויינות, ולהכריז עליו עד עויין כדי שאפשר יהיה לשאול אותו שאלות מדריכות ועוקצניות. הרי בחקירה של עד הגנה לא עוין אפשר לשאול רק שאלת פרווה כמו "ספר לנו מה היה". צריך לבקש משפט זוטא, או ליצור רקע עם שאלות מתסיסות כדי להכריז עליו עד עוין וחדד לא ניסה אפילו להפעיל את זכותו לבקש זוטא על העוינות.
אם השופטים לא מבינים מראש שזה עד עויין שצריך לחקור אותו כמו עד עוין, אז אין ברירה אלא להוכיח להם שהעד עוין, והדרך היחידה לעשות את זה זה להתסיס אותו ולגרום לו לאבד עשתונות. את זה עמית חדד היה יכול לעשות בשתי דרכים.
הדרך הראשונה זה להתחיל את החקירה עם שאלות ישירות על העויינות שלו, כמו "האם אתה מגדיר את עצמך כעד שבא לעזור לביבי להזדכות"… "אם זה נכון שאתה לא רצית לבוא לפה כעד הגנה לטובת ביבי", "האם זה נכון שאם אתה עד הגנה זה אומר שעדותך היום תהיה לטובת ביבי".. הוא כמובן יענה "אני פה עד מטעם האמת"….
אבל אז צריך לא להרפות ממנו ולשאול שאלות על היחס שלו לביבי, התחושות שלו כלפי ביבי וכו', עד שהוא יודה שהוא עד עוין או שהשופטים יואילו להכריז עליו עד עוין. אפשר גם לסנוט בו בציניות "אני מבין שבאת היום לסנגר על ביבי", וכאלה. עד שהוא יכחיש.
איך הופכים את מנדלבליט לעד עויין
כמי שהיה ראש התביעה בישראל הוא אוטומטית עד מומחה, ולכן אפשר גם לשאול אותה מה זה בכלל עד עוין, "תגדיר לי מה זה עד עוין", "האם יש לכם הנחיות לזיהוי וטיפול בעד עוין", "האם היו מקרים שדנתם על מעמדם של עדים עוינים"…. "האם נתקלת בסיטואציות של הכרעה אם עד כלשהו הוא עוין", להציג לו היפותזה שבנויה על ההופעה שלו עצמו, ולדרוש ממנו לחוות דעה מה הוא היה עושה אם מישהו כמוהו היה מגיע לעדות, כשברור שהוא עד עוין, והשופטים מסרבים להכיר בכך.
הדרך השנייה היא כמובן להתחיל לשאול אותו שאלות על הדבר הכי פגיע בהיסטוריה שלו ובאישיות שלו, וזו הקלטת של אפי נוה בה מנדלבליט אומר שהוא נסחט ע"י שי ניצן, ושהסכימו למינוי שלו, למרות שהיה לו תיק פלילי פתוח על פרשת הרפז.
אם עדנה קרנבל היתה הסנגורית של ביבי, שאלה ראשונה היתה "בואו נשמע הקלטה, ותגיד לי אם אתה מזהה את הקול שלך"….. "אוקיי, אז במה מדובר????" ואז "ספר לי כל מה שידוע לך על פרשת הרפז, ואיך היא מתקשרת לפרשת ביבי"?
בתמונה: אפי נוה התותח שבא לסגור חשבון עם מנדלבליט…. כמו שאפי זיין עשרות עורכות דין בהנאה ושקיקה, כך הוא יזיין את מנדלבליט בהנאה ושקיקה. מנדלבליט מחכה לשפנים שאפי מכין לו….. אודיו. והמבין יבין.
אפי נוה כמובן נמצא באולם, ומנדלבליט צריך לענות על השאלה הזו, כשהוא יודע שלאפי יש עוד טונות של הקלטות, ושאם הוא ישקר, הוא ייאלץ לשמוע את כל השפנים שבכובע, האודיו, בדלתיים פתוחות ובסורפריז.
אז לא פלא שאנחנו מאוכזבים מעמית חדד שלא התחיל את החקירות שלו בפיצוח המוקש של עד עוין, ובלחיצה על כל כפתורי הפחד של מנדלבליט מעיסוק מחודש בפרשת הרפז, ומהשאלה למה הוא אמר ששי ניצן סוחט אותו.
מייד אחר כך היינו עוברים לשאלות על שי ניצן, על דברים שאמר לו בשושו, על ההסתודדויות שלהם, ולהוציא ממנו הודיה בכך ששי ניצן היה אובססיבי לתפור את ביבי. לכל הפחות השאלות האלה היו זורעים את הזרעים לחקירה של שי ניצן. לדעתנו שי ניצן צריך להיות הבא בתור, כמובן.
כמובן שהשופטים יתעצבנו ויאנפפו ש"אמרנו לך לא לשאול שאלות מדריכות, העד הוא עד הגנה". ואז צריך לענות להם "כן הוא עד הגנה אבל הוא עד עוין, אני מבקש בזה הרגע להכריז עליו עד עוין". הם יגידו "הבקשה נדחית", ואז הוא יגיד "100% אז נמשיך בקו חקירה של רמת העוינות שלו והיקפי העוינות שלו, עד שתשתכנעו שזה עד עוין".
במקרה כזה, ממשיכים בשאלות על הקשר שלו עם יהודית תירוש, למשל "ספר לנו על האופן שבו חותמים על כתבי אישום אצלכם בפרקליטות"… "ספר לנו מי היה בחדר כשהחתימה על הכתב אישום של ביבי נחתמה"…. ואז… "ספר לנו אם אחת הפרקליטות שבאולם זה הדביקה את החתימה שלך בגזור והדבק"? "כמה ישיבות היו לך עם יהודית תירוש", "מה היתה דעתה על ביבי כראש ממשלה", "על מה שוחחתם"….,האם ריכלתם אתה ויהודית על ביבי"?
ככה יוצרים מהומה, טוענים שהעד מגן על מעשים פליליים של הניצבת באולם, יהודית תירוש, ומכריחים את השופטים להכריז עליו עד עוין.
למה עמית חדד לא ביקש משפט זוטא על העוינות של מנדלבליט?
מה ההבדל בין שיטת "שבור את העד" לשיטת "חיבוק הדוב"
עמית חדד קיבל את מנדלבליט בליקוקי תחת מפה ועד להודעה חדשה, עם פתיח מיותר של התנצלות כאילו "זה לא אישי.. אנחנו בסך הכל מחפשים את האמת". זה היה מיותר. היה צריך מהשאלה הראשונה להנחית עליו מכת מחץ, "אש ותימרות עשן".
בארה"ב מקובלת שיטת שבירת העד, ורואים את זה בסדרות דרמה משפטיות אמריקאיות. הגישה מבוססת על יצירת מהומות, פרובוקציות מכוונות וניסיון "לשבור" את העד על ידי לחיצה על נקודות רגישות מעברו.
בישראל, השופטים לא אוהבים את ה"אש ותמרות עשן", כי זה עלול לסייע לזיכוי, וכולם רוצים שלא יפריעו להם להרשיע.
במיוחד שופטים לא אוהבים חקירות אגרסיביות, כאשר מדובר בנחקר שהוא אחד משלהם, בשר מבשרם. בגלל שעמית חדד פחד שהשופטים יצרחו עליו, הוא נקט בשיטת החקירה הנינוחה ("חיבוק דב"). עמית חדד בחר במודע לא לתקוף חזיתית. הוא התייחס למנדלבליט בכבוד, החמיא לו על יושרתו וגרם לו להרגיש בנוח…. לנו זה גרם להקיא.
חדד חשב שמרוב מחמאות, מנדלבליט, לא ירגיש שהוא "נלכד", וכך יפתח ויאשר כשלים חמורים של הפרקליטות והמשטרה. לטעמנו זה לא עבד כי עמית חדד נשאר עם תשובות פתוחות לפרשנות, או תשובות נטולות רקע, שכל צד יכול לטעון שהן לטובתו. ממש חרא של עבודה.
החתימות המודבקות של מנדלבליט, לא יצא מזה כלום
ועכשיו לגבי מה שעמית חדד כן הספיק להוציא מהעד מנדלבליט ביום החקירה הראשון. ובכן, לא הרבה. עמית חדד הראה למנדלבליט את החתימה על כתב האישום המתוקן, כאשר מטרתו להוכיח שזו חתימה מודבקת, ושייתכן שהוא בכלל לא ידע שמדביקים את החתימה שלו על המסמך.
אם העד מנדלבליט היה מוכרז עד עוין אפשר היה לשאול אותו "האם יהודית תירוש הדביקה את החתימה שלך", "האם ליאת בן ארי הדביקה את החתימה שלך", שאלה שאלות מדריכות. מכיון שהוא לא יכול לשאול שאלות מדריכות, עליו לשאול שאלות רקע מסביב "ספר לי איפה היתה החתימה", "ספר לי מי היה שם", ספר לי מי ואיך ביקשו ממך לחתום", ספר לי כמה זמן השקעת בקריאת חומר עד שחתמת. זה מגיע לאותה תוצאה אבל רק לוקח יותר זמן. אבל הבעיה שמנדלבליט סובל מאמנזיה טקטית.
אבל גם כשאנו מבינים את המוגבלות של שאלות פתוחות לא מדריכות, עדיין עמית חדד לא יודע לסגור קו חקירה. בסופו של דבר נשארנו עם פרוטוקול שאין בו הודיה של מנדלבליט שהוא לא חתם, ושהדביקו את החתימה שלו בלי לשאול אותו. להגנתו עמית חדד הוא יגיד שהוא יכול לכתוב את המסקנה בסיכומים, אבל זה יקרה בעוד שנתיים. למה לא לסגור את המסקנה מפיו של העד עכשיו, כשזה טרי?
השאלה היא למה עמית חדד לא יכול לסגור קו חקירה בפרפרזה על דברי העד ומשמעותם, ולבקש מהעד לאשר שזו הגרסה או מסקנה סופית של דבריו, כדי לקבע את הגרסה ושאפשר יהיה לצטט אחר כך?
למשל בקו החקירה על ההדבקות של החתימות שלו, היה צריך לסכם ולשאול "אז עכשיו אמרת לנו שלא אתה חתמת וזו חתימה דיגיטלית מודבקת?". את המסקנה הזו עמית חדד משאיר לסיכומים בעוד שנתיים. ממש בדיחה.
וגם אז אסור לזנוח את קו החקירה וצריך לשאול פולו אפ, האם הרשית לצוות לתחום בשמך, האם נתת כרטיס פתוח לחתום בשמך, מי היו מוסמכים להדביק את החתימה שלך? איך הם ידעו שיש להם אישור ממך להדביק את החתימה שלך? יהודית חתמה בשמך? חגי הרוש חתם בשימך?
וגם אז צריך למסגר את התוצאה של קו החקירה בניחוח פלילי עם שאלות כמו "אם אדם מדביק חתימה של אחר על צ'ק, האם הצ'ק קביל וסחיר"? "האם זה לא זיוף? האם זה לא הונאה וגניבת דעת? האם זה לא פלילי????"
האם מנדלבליט סיפק תחמושת לחזק את ביבי?
ממש לא. רוב התשובות שלו היו "אני לא זוכר", ועמית חדד לא ידע איך לשעות צימעס מהתשובה הזו… אתה ראש התביעה ואתה לא זוכר? מה קרה היתה תאונה ואיבדת את הזיכרון? מה קרה הגעת לגיל מופלג שהזיכרון ברח מעצמו?
די בהצטברות של כמה תשובות כאלה של "אני לא זוכר" כדי להכריז עליו עד עוין שלא משתף פעולה עם ההגנה.
אפילו כאשר חדד שאל אותו עם מי הוא התייעץ לפני העדות איך להעיד, חדד ויתר על הדרמה, ולא שאל איך זה נראה שראש התביעה בישראל צריך שילמדו אותו איך לענות לשאלות… למה הוא לא שאל מי יעץ לו, והאם שולם כסף? על הזהות של היועץ אין חיסיון עו"ד לקוח.
אם היועץ שהכין אותו לחקירה הוא פרקליט, אז בוודאי שאפשר להכריז על העד כעד עוין. עוד פיספוס.
עמית חדד לא יודע לסגור קווי חקירה ולנעול גרסאות
אמנם עדותו של מנדלבליט שירתה את ההגנה קצת, אבל בפועל חדד לא נעל אותו לגרסה מוצקה שאי אפשר לברוח ממנה או לפרש אותה אחרת. לראייה באתרי התרעלה מציגים את עדותו של מנדלבליט כהצלחה גדולה של הפרקליטות.
מנדלבליט סיפק במהלך החקירה הנגדית של עו"ד חדד שורה של "תחמושות" משפטיות שחיזקו את טענות נתניהו. הוא הודה כי בוצעו פעולות חקירה חמורות ללא אישורו (כמו ניסיון להצבת האזנת סתר לנתן אשל שבוטלה על ידו, ותרגיל חקירה פסול נגד עד המדינה ניר חפץ). אבל, עמית חדד לא המשיך בשאלות מה עוד?????? רק זה? רק עמדת האזנה אחת? למה הוא לא שואל איך הרגיש כשתגלה לו שפתחו עמדת האזנה והפעילו אותה חודש בלי שהוא יודע? למה הוא לא שאל למה הוא לא עירב את מח"ש, מי הקשרים שלו במח"ש, למה הוא לא הגיש תלונה על החוקרים, ולמה הוא לא כתב בכתב ידו מזכר?
מנדלבליט אישר שלא קרא את כל חומרי הגלם. מנדלבליט הודה על דוכן העדים כי לא קרא בעצמו את כל העדויות והדוגמאות בכתב האישום והסתמך על מצגי הפרקליטות. נו אז מה? אז הוא רשלן וחפיפיניק, אבל למה לא היו שאלות כגון למה הוא לא ביקש, ומה המשמעות של זה לגבי איכות הראיות של הפרקליטות, והספק הסביר שלפני הגשת כתב אישום.
מה כן עמית חדד הצליח להוציט ממנדלבליט ביום הראשון?
רשימת 315 האירועים בתיק 4000 ("הפילו אותך בפח") של סיקור חיובי. עו"ד חדד הציג את הפער בין כתב האישום המקורי לכתב האישום המתוקן, שבו נוספו לבקשת בית המשפט 315 מקרים של דרישות סיקור מאתר וואלה. מנדלבליט הודה כי לא בדק בעצמו את חומרי המקור הגולמיים של אותם מקרים. כשחדד חשף בפניו כי ביותר מ-90% מהמקרים האלו נתניהו כלל לא עומת או נשאל עליהם בחקירותיו, השיב מנדלבליט: "אני לא מכיר". חדד הטיח בו: "ברור שאתה לא מכיר, אני אומר לך שהפילו אותך בפח. כתב האישום הזה הפיל יועץ משפטי בפח". ….
והבעיה שאחרי שחדד הטיח את זה במנדלבליט, אין נעיךלה חד משמעית של מנדלבליט לכך שהפילו אותו בפח, וזהות אלה שהוליכו אותו שולל.
תעלומת החתימה על כתב האישום המתוקן: בעימות סוער באולם, מנדלבליט הודה כי בעוד שיש לו זיכרון חזותי ברור של החתימה על כתב האישום המקורי, אין לו שום זיכרון עובדתי שחתם על כתב האישום המתוקן והוא אינו יודע לומר אם חתם עליו בפועל. ממש יופי…. ואיפה השאלות על הנוהג של הדבקת חתימות, ומתן מענים בשמם של פרקליטים שלא יודעים מה כותבים בשמם. כמוהו. אין נעילה של גרסה שמנדלבליט מודה שהחתימה מודבקת ושהיא ללא רשותו או ידיעתו. פיספוס.
אישור לחקור "סיגרים ושמפניות". חדד הציג פרוטוקולים המראים כי מנדלבליט אישר במקור לבדוק אך ורק חשד לקבלת מתנות שיטתיות בהיקפים גדולים מאנשי עסקים בחו"ל, ולא נתן אישור ספציפי לחקור סיגרים ושמפניות (הבסיס לתיק 1000). חדד ציטט פרוטוקול שבו מנדלבליט עצמו אמר בזמן אמת שלא אישר לחקור "סיגרים, שמפניה, חליפה". ושוב פעם אין שום נעילה של מנדלבליט לגרסה איך זהמפשיע על אישומי תיק 1000. הכל נשאר באוויר.
המשטרה פעלה מאחורי גבו של מנדלבליט. חדד שאל את מנדלבליט: "האם אמרת פעם למישהו על התיק הזה שהמשטרה פועלת מאחורי גבך?", ומנדלבליט השיב בכנות: "יכול להיות". במקרה כזה צריך לשאול למה זה יכול להיות, כדי להשיג נעילת גרסה והדבר לא נעשה.
מנדלבליט אף סתר את טענת ראש צוות החקירה לשעבר, כורש ברנור, שטען כי כל פעולה אושרה מול היועמ"ש, ואמר: "בדיעבד זה לא נכון. רציתי לשמוע על הפעולות העיקריות, לא על כל פעולה". שוב פעם, איך הוא מגדיר פעלות עיקריות, והאם פעילות עיקריות שלא באישורו פירושן שהן פסולות, ופוסלות את כל התוצרים? פה היה צריך לשאול אותו פעולה פעולה אם היא עיקרית, אם אושרה, ומה המשעות שלה על קבילות התוצרים.
התרגילים הפסולים נגד ניר חפץ ושאול אלוביץ': מנדלבליט הגדיר על הדוכן את הלחצים המשפחתיים והאישיים שהופעלו בתרגיל החקירה נגד עד המדינה ניר חפץ כ"דברים חמורים" ו"פסולים". הוא הודה כי בזמן אמת הציגו לו "מציאות הפוכה" וכפופים לו הסתירו ממנו מידע. הוא אישר גם כי הניסיון של החוקרים לשכנע את שאול אלוביץ' להחליף את עורך דינו היה מהלך פסול לחלוטין. ושוב פעם, לא היו שאלות מי הם החוקרים השקרנים, ואם זה פסול, למה הוא יישב בשקט, כשהוא קרא על זה בעיתונים, ואיך זה משפיע על קבילות התוצרים ועל חוקיות כתב האישום שמבוסס על תרגילים חמורים ופסולים.
ניקוי נתניהו מתיק הצוללות (תיק 3000): מנדלבליט הצהיר בצורה הברורה ביותר כי בשום שלב לא זיהה ולא היה קיים חשד נגד בנימין נתניהו בפרשה זו, ולכן לא ניתן שום אישור לחקור אותו לגביה. ועל זה נאמר שמחת זקנתי.
ואנו שואלים, למה עמית חדד לא הביא את בובת הבאגס באני ושאל שאלות על הארנבון. איך קרה שהחוקרים חקרו על הבובה, ואיך קרה שביבי נחקר ע"י הפרקליטים ביום הראשון על הבובה????
כל השאלות של עמית חדד הן להגנה מן הצדק ולא לזיכוי מלא
חדד הצליח להביא את מנדלבליט להצהיר באופן רשמי: "אני לא מכיר" ו"לא קראתי" את חומרי הגלם של מאות אירועי הסיקור בתיק 4000, אלא הסתמכתי רק על מצגי הפרקליטות. המשמעות המשפטית של "לא ידעתי" מצד ראש המערכת היא שההגנה נעלה אותו על הגרסה לפיה מי שחתם על כתב האישום עשה זאת מבלי להכיר את העובדות לעומקן. זהו כשל מוסדי. "לא קראתי" חזק באותה מידה כמו "טעיתי".
אלא מאי? גם זה וגם הפדיחה של הפחדת ניר חפץ עם הפילגש קרן סידקובסקי, או הפחדת אלוביץ להחליף עורך דין, או הודאתו של מנדלבליט שלא ידע שהיו האזנות דרך רוגלות, כל זה, זה להגנה מן הצדק. לא היה כל ניסיון מצידו של עמית חדד להפוך את הכשלים האלה להודאה בתפירת תיק שמצדיקה זיכוי, ז"א "לא היה כלום כי אין כלום".
הפרקליטות תטען שכל הכשלים האלה, לרבות חוסר הזיכרון, ופגמים באישורי החקירות הם רק "מהמורות קטנות בדרך" (Bumps in the road). הציבור מחפש "אקדח מעשן" או הודאה דרמטית וחדד לא סיפק את הסחורה. צריך "מהמורות" הרבה יותר גדולות מאלה כדי לבנות זיכוי. "הגנה מן הצדק" היא לא זיכוי אמיתי שמנקה נאשם מהאבק הפלילי.
.
אוחצ'ה אמירה אוחנה התחרפנה? מה פתאום לדרוש חנינה או סגירת התיק?
