שופטת המשפחה סיגלית אופק חטפה סטירת לחי משפטית מהחברה הכי טובה שלה תמר זנונית פורר שקודמה למחוזי. זנונית הפכה החלטה גזענית ומפלה של הכלבה סיגלית אופק שפגעה ועשקה גבר גרוש במזונות זמניים. לצדדים בני הזוג לשעבר יש 2 ילדים משותפים, קטין יליד 2016 וקטינה ילידת 2020.
בעבר הקטינים לנו אצל האב 7 לילות בחודש ואח"כ המשמורת הושוותה ל 50%-50% ובכל זאת הוטלו מזונות זמניים. השופטת סיגלית אופק טענה שהעבודה שהיא עצמה שינתה את זמני השהות לחצי חצי איננה שינוי נסיבות מהותי…… כלבה.
מדובר בפסק דין שערורייתי שבו הגבר נאלץ לגרור את עצמו לערכאות ערעור רק כדי לקבל החלטה מנומקת, בשעה ששופטות המשפחה הגזעניות נוטות למרוח החלטות על מזונות זמניים במשך שנים. מזונות זמניים הופכים בפועל למזונות קבועים למשך 5 שנים לפחות, כי השופטות קבועות את הוכחות לעוד 5 שנים.
כל זה מתוך מטרה מכוונת של שופטים מסוימים לגרום לאבות לשקוע בחובות כבדים.
המקרה חושף כיצד מזונות טרום זמניים נקבעים כלאחר יד, ללא חקירה של האישה, מה שמאפשר לה לשקר, להעלים משכורות ולבצע מניפולציות באין מפריע, כשרק התערבות חריגה של בית המשפט המחוזי מנעה זמנית את עיוות הדין והחזירה את התיק לדיון מחודש.
התובע יוצג על ידי עורך הדין רוטנברג, ומולו התייצבה המשיבה המיוצגת על ידי עורכת הדין קדמי. עילת הבקשה של האב מבוססת על כך שנקבעו נגדו מזונות טרום זמניים עושקים מבלי שבימ"ש קמא קיים דיון ענייני בצרכים האמיתיים, בהכנסות הפנויות ובשינויי הנסיבות, כגון שינוי זמני השהות ופיטוריו מהעבודה.
האב נימק את בקשותיו החוזרות בכך שהחלטת המזונות המקורית התבססה על הצמדות מלאכותית להסכם ישן, בעוד שהכנסותיו נפגעו והוצאות המדור שלו עלו לצורך אירוח הילדים, אולם טענותיו נדחו שוב ושוב בערכאה הדיונית באמתלות פרוצדורליות.
את פסק הדין בערעור נתנה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, תמר סנונית פורר, אשר החליטה ביום 24/11/2025 לקבל את הערעור של האב ולבטל את החלטות הדחייה של סיגלית אופק.
השופטת פורר קבעה כי המקרה חריג מכיוון שבימ"ש קמא (אופק) מעולם לא נתנה החלטה מנומקת למזונות זמניים, אלא הפכה החלטה ארעית שניתנה בפגרה להחלטה קבועה, במסגרת דחיית בקשות לעיון מחדש.
השופטת סיגלית אופק ידועה בגישתה הכלבתית כלפי אבות, ושמה נקשר בעבר בביקורת קשה מצד ארגוני אבות, דחתה בתיק תלה"מ 66743-05-23 ביום 29/6/2025 את בקשת האב לעיון חוזר. ההחלטה הראשונה שקבעה את המזונות ניתנה ביום 6/8/2023 על ידי שופט התורנות ליאור ברינגר, אשר חייב את האב בסך של 2,800 ₪ לחודש בתוספת 50% מהוצאות חריגות על בסיס הסכם היסטורי שנחתם ביום 31/1/17 בתיק י"ס 23528-02-17. בקשה קודמת של האב לעיון מחדש נדחתה גם ביום 10/8/2023 על ידי שופטת התורנות לורן אקוקה.
מדוע שופט שמשנה משמורת/הסדרי ראיה לא משנה באותו מעמד את המזונות?
עיון מעמיק במניעים הנסתרים של ההחלטות מגלה כי השופטים משתמשים בקומבינה משפטית המכונה "שינוי נסיבות מהותי", שזו המצאה שנועדה להערים קשיים על גברים ולמנוע עדכון מוצדק של חיובי המזונות, בשונה מרוב מדינות העולם שבהן כל שינוי עובדתי גורר עדכון מיידי ואוטומטי.
השופטת אופק בחרה להתעלם מכך שהאב פוטר מעבודתו, שבה השתכר 22,000 ₪ נטו, וקיבל פיצוי חד פעמי של 47,000 ₪, תוך שהיא מאמצת באופן עיוור את גרסת האישה הסחטנית לפיה האב משתמש לרעה בהליכים, ואף העלתה ספקות לגבי סבירות המדור של האב בדירת 5 חדרים ששכר.
זוהי שערורייה מובנית שבה כאשר שופטים משנים את זמני שהות והסדרי הראייה, הגבר נאלץ להגיש תביעה חדשה ונפרדת לשינוי המזונות שנמשכת שנים, במקום שהחוק ישונה כך שהשופט יתאים את המזונות באופן אוטומטי ובאותו הרגע לזמני השהות החדשים.
אם אופק שינתה זמני שהות, איך זה לא שינוי נסיבות מהותי?
השופטת סיגלית אופק טענה שהשוואת זמני השהות של הקטינה לאלו של אחיה הבכור אינה מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק את הפחתת המזונות, והיא נימקה זאת בכמה דרכים מפותלות שנועדו להגן על החלטת המזונות המקורית.
ראשית, היא קבעה בהחלטתה מיום 10/12/2023 כי הטענה של האב לגבי תוספת הלינות והרחבת זמני השהות עם הקטינה כבר נדחתה בעבר כעילה להפחתת מזונות, ולכן מדובר במיחזור טענות אסור במסגרת הבקשות החוזרות שלו לעיון מחדש.
שנית, היא הגדירה את הניסיון של האב לקשור בין שינוי זמני השהות לבין הגידול בהוצאות המדור שלו כמהלך מלאכותי בשיעור של 100%, שכן לגרסתה זמני השהות של הילדים אצל האב עומדים על 7 לילות בחודש בלבד, ולכן המעבר שלו לדירת 5 חדרים יקרה יותר היה מבחינתה בחירה אישית ולא צורך אמיתי שנבע מהרחבת המשמורת.
במקום לראות בהשוואת זמני השהות של הבת לאלו של הבן מהלך טבעי שמשנה את מאזן ההוצאות היומיומי של האב, השופטת העדיפה להתבצר בעמדה פמיניסטית קשוחה כדי לדחות את בקשת הגבר. היא קבעה כי זמני השהות לא באמת הורחבו מעבר למה שהיה ידוע ומוסכם לגבי הבן הבכור בהסכם ההיסטורי, אלא רק הושוו עבור הקטינה, ולכן התנערה מהחובה הכלכלית לבחון מחדש את גובה המזונות הזמניים.
מדובר במניע נסתר וברור של הבת זונה סיגלית אופק המשתמשת ברף הגבוה של המצאת שינוי הנסיבות המהותי כדי לחסום אבות, בעוד שבפועל כל שינוי בהסדרי הראייה ובחלוקת הימים משפיע ישירות על הכיס של האב, שהוצאותיו על אוכל, מדור וספקטרום שלם של צרכים בסיסיים עבור הילדים גדלות בכל יום שבו הם שוהים במחיצתו.
הכלבה אופק קבעה שגם פיטורין זה לא שינוי נסיבות
השופטת סיגלית אופק דחתה לחלוטין את טענת האב לגבי פיטוריו מעבודתו וקבעה כי אין בהם כדי להוות שינוי נסיבות מהותי, תוך שהיא מציגה שורה של נימוקים מיתממים שנועדו להשאיר את חיובי המזונות החונקים על כנם.
היא טענה כי עבודתו של האב הופסקה אמנם בחודש אפריל 2025, אך מכיוון שהמעסיק העניק לו 3 חודשים של שירותי השמה וסיוע במציאת עבודה על חשבונו, ומאחר שהאב קיבל שכר מלא בגין חודש הודעה מוקדמת ופיצוי כספי נוסף בסך של 47,000 ₪, הרי שתמונת המצב הכלכלית שלו אינה ברורה ומדובר במצב זמני קצר בלבד.
היא הוסיפה והדגישה כי ממוצע השתכרותו של האב לפני הפיטורין עמד על סך של 22,000 ₪ נטו לחודש, ולכן הוא זכאי לכאורה לדמי אבטלה גבוהים בסך של כ-12,000 ₪ לחודש, סכום שלדעתה מאפשר לו להמשיך ולשאת בתשלום המזונות לצד הוצאות המחיה המינימליות שלו עצמו, אותן אמדה בסך של לפחות 2,000 ₪ בחודש בתוספת מדור.
במקום לגלות אמפתיה לגבר שאיבד את מטה לחמו בעידן של יוקר מחיה משתולל, השופטת בחרה להיאחז בהלכות משפטיות דרקוניות וקבעה כי חובתו של אב לספק את מזונותיה ההכרחיים של קטינה שהיא מקטני קטנים היא אבסולוטית בשיעור של 100%, ללא קשר לרמת הכנסותיו הנוכחית.
היא קבעה בפסקנות כי אבטלה היא מצב זמני בלבד שעל האב להתגבר עליו בכוחות עצמו, וכפי שהוא אינו מפסיק לחיות בתקופה זו, כך הוא אינו יכול לנתק את הילדה ממזונותיה ומחויב למצוא הסדר כספי נאות לתקופת הביניים.
יתרה מכך, השופטת הכלבה סיגלית אופק העבירה ביקורת חריפה על האב וטענה כי הוא נמנע מלצרף תדפיסי יתרות וחובות מלאים מחשבון הבנק שלו, בעוד שחיובי האשראי החודשיים שלו המשיכו לעמוד על סכומים גבוהים של בין 17,000 ₪ ל-18,000 ₪ גם לאחר ההודעה על הפסקת עבודתו מיום 14/3/2025, דבר ששימש אותה כדי לרמוז על קיומם של מניעים נסתרים ועל כך שייתכן שנותרה לו יתרה כספית משמעותית ממכירת דירה קודמת שביצע בחודש אוקטובר 2024.
החלטות השופטים בתיק זה כמעט ולא עסקו בהכנסותיה של האם, שכן השופטת סיגלית אופק העדיפה להתמקד באופן בלעדי בחובתו האבסולוטית של האב ולפטור את האישה מחשיפת נתוניה הפיננסיים האמיתיים.
האב טען בבקשותיו ובערעור כי הכנסתה של האם עלתה באופן משמעותי מאז הפרידה, והיא כיום גבוהה מהכנסתו שלו לאחר שפוטר, אולם טענות אלו נדחו על ידי אופק ללא כל בדיקה עניינית או דרישה מהאישה להציג תלושי שכר ודפי בנק. האם מצדה הכחישה את הדברים וביקשה לדחות את טענות האב, תוך שהיא נאחזת בהחלטה המקורית שנקבעה ללא חקירה והסתירה את העובדה שהיא נהנית מהכנסה יציבה בשעה שהגבר נותר ללא עבודה.
מדובר בעוד מניע נסתר ומקומם של שופטות הפמינאציה המאפשרת לנשים להסתיר 100% מהכנסותיהן ומשכורותיהן במסגרת הליכים של מזונות זמניים, בשעה שהגבר מחויב לחשוף את כל חיובי האשראי שלו שעמדו על בין 17,000 ₪ ל-18,000 ₪ בחודש.
שיתוף הפעולה של השופטים עם האישה הסחטנית מונע יצירת מאזן הכנסות פנויות צודק, ורק התערבותו של בית המשפט המחוזי, שקיבל את הערעור ביום 24/11/2025, כפתה על בית המשפט לענייני משפחה לדון מחדש במכלול השיקולים ובהם גם הכנסותיהן המעודכנות של שני הצדדים.
כיצד מתמודדים עם הטענה של מיחזור טענות
ניהול תביעת מזונות מחייב הכנה אסטרטגית מדויקת כדי לנטרל את הנטייה האוטומטית של השופטים לדחות בקשות להפחתה תחת התירוץ הפרוצדורלי של מיחזור טענות, קומבינה משפטית שנועדה לחסום אבות מלהציג את קריסתם הכלכלית.
האסטרטגיה הראשונה והחשובה ביותר היא הגדרת ההחלטה הקודמת כסעד טרום זמני או ארעי בלבד, בדיוק כפי שקרה בתיק הנוכחי שבו השופטת תמר סנונית פורר קיבלה את הערעור ביום 24/11/2025 לאחר שהבהירה כי החלטה שניתנה בפגרה ללא חקירה מקיפה אינה מהווה תקדים, ולכן האב כלל אינו מחויב להוכיח שינוי נסיבות מהותי בשיעור של 100% אלא זכאי לדיון ראשוני ומלא בצרכיו.
אסטרטגיה שנייה מתמקדת ביצירת הבחנה עובדתית חדה בין הטענות שנבחנו בעבר לבין המצב העדכני בשטח, באמצעות הצגת ראיות חותכות וחדשות לגמרי שלא היו קיימות במועד החלטה הקודמת.
אם האב טען בעבר לחשש מפני פיטורין והבקשה נדחתה, הרי שברגע שהפיטורין התרחשו בפועל, למשל ביום 14/3/2025, מדובר באירוע עצמאי ומכונן המשנה את מאזן ההכנסות, ויש להציג מכתב סיום העסקה רשמי, אישורי השמה ותדפיסי בנק המראים ירידה מיידית בהכנסה הפנויה כדי למנוע מהשופט לטעון שמדובר במחזור של אותו החשש הישן.
אסטרטגיה שלישית היא תקיפת חוסר תום הלב של האישה והעלמת הנתונים הפיננסיים מצדה, תוך דרישה אקטיבית לחשיפת מלוא משכורותיה וזכויותיה הכלכליות שהשתנו מאז פסיקת המזונות המקורית. כאשר האב מוכיח שהכנסות האם עלו בשיעור ניכר בשעה שהוא עצמו איבד את עבודתו שבה השתכר 22,000 ₪ נטו, הוא מעביר את מרכז הכובד של הדיון מהפרוצדורה אל המהות ויוצר חובה משפטית לבחינת יחס ההכנסות הפנויות בין ההורים, דבר שמאלץ את השופטים לצאת מהקבעון הדיוני ולדון בתיק לגופו במקום לדחותו על הסף.
אסטרטגיה רביעית ואחרונה עוסקת בכריכה מובנית של שינוי זמני השהות והסדרי הראייה יחד עם תביעת המזונות, כדי למנוע את השערורייה שבה המערכת מורחת את הדיונים במשך 5 שנים ומאפשרת לאישה הסחטנית ליהנות מכספים שאינם מגיעים לה.
יש לעמוד על כך שכל החלטה המרחיבה את לינות הקטינים אצל האב, אפילו לנתון של 7 לילות בחודש, תכלול הוראה אופרטיבית ומיידית המעדכנת את רכיב המדור ואחזקתו, ובמקרה של סירוב, להגיש בקשת רשות ערעור מיידית לערכאה הגבוהה ולא להמתין להגשת בקשות חוזרות לעיון מחדש שרק משחקות לידי השופטים ומאפשרות להם לטעון למיחזור טענות ושימוש לרעה בהליכי משפט.
להלן פסק הדין
Views: 32