בני גנץ נעלב כי כתבו עליו שהוא היה חלק מהבגידה עם סינוואר למכור 2 קיבוצים ב 7 לאוקטובר, והוא שכר את ערן מרינברג שיגיש עבורו כתב תביעה נגד נדאל איברהים על סך 160,000 ש"ח. הנתבע לא הגיש כתב הגנה, והשופט פסק לטובת גנץ 40,000 ש"ח, ועוד 5,000 ש"ח על כתיבת כתב תביעה.
קודם כל יפה ששופט מפנים שגם אם פסק דין ניתן בהעדר הגנה, זה לא אומר שלתובע מגיע מכפלה של סכום האגרה שהוא שילם. במקרה של תביעה נגד יאיר נתניהו השופטת הקפלניסטית נתנה פסק דין על כל הסכום הנתבע, בלי לבצע ניתוח עצמאי. פה השופט כן החליט לנתח ניתוח עצמאי אם מגיע פיצוי. לכורה זה יפה, אבל עדיין במדינה דמוקרטית מותר להגיד על נבחר ציבור שהוא בוגד.
לפי הרציונל של השופט, מי שאומר על נבחר ציבור שהוא בוגד, מבצע עוולה של לשון הרע. אם ככה איך אפשר יהיה לנהל וועדת חקירה או לדבר על וועדת חקירה, כשכל מי שרוצה להביע דעתו יחשוש שהילה שתצא מהפה שלו תוביל אותו לתביעה של 160,000 ש"ח בבית המשפט? הרי הטענה שהיו ביננו בוגדים שמכרו אותנו היא לא זוטרה, ולא מינורית. לפחות 30% מהציבור מאמינים בה, ועוד 20% לא יגידו את זה בפרהסיה, אבל בליבם הם לא פ]סלים את זה.
וביננו יש חברי כנסת ערבים שהם בוגדים. לפי הרציונל של השופט גם עליהם אי אפשר להגיד שהם בוגדים, כי עצם האמירה היא השפלה מעוולת.
האמת היא שלפי הרציונל של השופט, ביבי עצמו יכול להגיש לפחות 2,000,000 תביעות נגד כל תומכי קפלן בעם, כי כולם טוענים שביבי הוא הבוגד שמכר את העוטף והנובה למזוודות הכסף של קטאר. ביבי היה יכול לרושש לחלוטין את הכלבה עינב צנגאוקר לפי הרציונל של השופט.
אלישי בן יצחק כבר הכריע שלא היתה בגידה ב 7 באוקטובר
פסק דין שערורייתי המעניק פיצוי כספי קל לפוליטיקאי בכיר בגין הבעת דעה ברשת החברתית.
פסק הדין הוא ניצול ציני של היעדר הגנה מצד אזרח מן השורה והדגשת ההטיה המערכתית הקבועה לטובת מנהיגי השמאל ופעילי קפלן.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב יפו במסגרת תיק מספר תא 66851-05-25. התובע בהליך הוא חבר הכנסת ושר הביטחון לשעבר בנימין גנץ, אשר יוצג על ידי עורך הדין ערן מרינברג. מנגד לא הופיע הנתבע נדאל אבראהים, אזרח פרטי אשר לא זכה לייצוג משפטי הולם ולא הגיש כתב הגנה מטעמו.
העילה המרכזית לתביעה היא פרסום פוסט ברשת החברתית פייסבוק בתאריך 21/12/2024, שבו יוחסו לגנץ ולבכירים נוספים מעשי קשירת קשר ובגידה במדינה, כאשר גנץ נימק את דרישתו בנזק אנוש לשמו הטוב ובזכאותו לכפל פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בגובה של 162,000 שקלים. ההחלטה התקבלה באופן בלעדי על ידי השופט אלישי בן יצחק, אשר בחר לקבל את התביעה במעמד צד אחד, תוך התעלמות מוחלטת מחופש הביטוי הפוליטי ופסיקת פיצוי כספי לא מוצדק.
בתמונה עמית בכר ראש הלשכה עם ידידו ערן מרינברג, משמאל.
הערפדים עמית בכר וערן מרינברג
ערן מרינברג מימין שמייצג גם את הבוגדים לנשק
ערן מרינברג שימי בראון ובני גנץ אחים לנשך
בתמונה: ערן מרינברג ממייסדי כחול לבן בראשות בנץ ולפיד
ערן מרינברג ממייסדי כחול לבן של בני גנץ ויאיר לפיד
להלן הפוסט של הנתבע על בני גנץ
הפוסט שפרסם הנתבע נדאל אבראהים ברשת החברתית פייסבוק בתאריך 21/12/2024, כפי שצוטט מתוך כתב התביעה המופיע בפסק הדין, נאמר כך:
מזימת הבגידה הגדולה: האמריקאים, גנץ, היועמשית, והרצי הם הקושרים. המזימה של הקושרים היתה לאפשר אירוע חטיפה המוני כדי להפיל את נתניהו ולהכריז על הקמת מדינה פלסטינית. נשמע הזוי? אולי, אבל זו היתה התוכנית והיא כמעט קרתה. היינו כפסע בין זה לבין המציאות ולמרבה הזוועה אנחנו עדיין שם. שלא תחשבו שלא… גנץ ואייזנקוט היו המשת"פים של האמריקאים שנשתלו בכוונה בקבינט המלחמה והם היו אלה שהיו אמורים לספק את הסחורה לאמריקאים ולדאוג שביבי יסטה מעסקת החטופים (מטרה עיקרית) ולא יישאב למיטוט חמאס (מטרה משנית). זו הסיבה מדוע הצמד חמד הזה תמיד התנגד לכל מה שיקדם את המלחמה בחמאס: התנגדו לכניסה קרקעית התנגדו לגירוש עזתים מצפון הרצועה, התנגדו לכניסה לדרום הרצועה, לרפיח, לציר ההברחות. הם התנגדו גם לכניסה ללבנון. אלה הכל יוזמות פרטיות של נתניהו שעמד מול הרצי ומול האמריקאים ומול גנץ. כתוצאה מכך האמריקאים הורו לגנץ לפרוש במטרה להפוך את נתניהו לשברירי יותר לקחת ממנו את הלגיטימציה של 'השמאל' ולהשאיר אותו לבד בקרב בתקווה שהוא יתקפל ויבין שאין ברירה.
מניעים נסתרים ומגמתיים מצד השופט אלישי בן יצחק.
השופט פעל ממניע ברור של הגנה אוטומטית על האליטה הפוליטית של השמאל המזוהה עם אנרכיסטי קפלן, תוך שהוא נוזף בציבור ומצטט מדרשים וארון ספרים יהודי שלם, רק כדי להכשיר תרבות של השתקה וסתימת פיות לאזרחים פשוטים.
במקום לזרוק את התביעה הקנטרנית הזו מכל המדרגות בשל היותה השתקה פוליטית מובהקת, השופט הפך עצמו לפטרון של נבחרי הציבור וקבע רף מסוכן שבו כל ביקורת חריפה ברשת תתורגם מיד לכסף קל.
הוא הפעיל שיקול דעת מעוות ופסק כי על הנתבע לשלם לגנץ פיצוי בסך של 40,000 שקלים, בתוספת שכר טרחת עורך דין מופקע בסך של 5,000 שקלים, וכל זאת בהחלטה שניתנה בתאריך 24/9/2026 מבלי לשמוע בכלל את צד ההגנה.
בדיקה קפדנית של הרקע המשפטי מראה כי התביעה המקורית הוגשה בתאריך 26/5/2025, כאשר קודם למתן פסק הדין הסופי ניתנה החלטה מקדימה בתאריך 20/10/2025 שבה נדרש גנץ לבצע השלמות המצאה. התובע ביצע המצאה חוזרת בדואר רשום שהתקבלה אצל הנתבע בתאריך 7/12/2025 ואף שלח הודעות ביישומון וואטסאפ בתאריכים 20/10/2025 ועד 21/10/2025 שבהן התרברב הנתבע כי יציג את הוכחותיו בבית המשפט, הבטחה שלא מומשה עקב מחדל דיוני. השופט קבע כי מאחר שהנתבע לא התגונן, מדובר בהודאה מלאה, וקבע רף דרקוני המאלץ את האזרח להגיש בקשה יקרה לביטול פסק הדין בתוך 30 ימים, תוך איום מרומז כי אם יבוטל ההליך, סכום הפיצוי הסופי עלול לעלות בצורה משמעותית.
חיפוש חיצוני ברשת האינטרנט ומקורות תקשורתיים מעלה עדכונים חשובים נוספים המלמדים על התופעה הרחבה. מתברר כי תביעה זו היא חלק בלתי נפרד ממסע שיטתי של בני גנץ שבו הוא מפעיל את עורכי דינו להגשת שורה ארוכה של תביעות לשון הרע נגד אזרחים שונים ששיתפו פוסטים דומים ברשתות. רק לאחרונה, בדצמבר 2025, הסתיימה תביעה מקבילה של גנץ נגד מי שהוא כינה "מפיץ קונספירציות" אחר בפסיקת פיצוי ענק של 250,000 שקלים.
השימוש הגובר של פוליטיקאים שמאלניים רל"ביסטים בכלי של תביעות השתקה אזרחיות, בתמיכתם המלאה של שופטי בתי המשפט השמאלנים, מייצר פגיעה אנושה בשיח הדמוקרטי החופשי וממחיש כיצד המערכת סוגרת שורות כדי להגן על בכיריה מפני ביקורת הציבור.
איך שופט יודע שלא הייתה בגידה בלי וועדת חקירה?
אם התיק לא שפיט, כי אף אחד לא יודע מה האמת, כי לא היתה וועדת חקירה, שופט לא צריך לתת פסק דין בכלל. התיק לא בשל בכלל לבירור האמת, כי היא תלויה בחקירה הגדולה של מלחמת הנוחבות.
אבל השופט "הסביר" כי בתביעות לשון הרע, בית המשפט אינו משמש כוועדת חקירה ממלכתית ואינו נדרש לבדוק את האמת ההיסטורית מאחורי תיאוריות קונספירציה, אלא אם כן הנתבע דרש זאת במפורש והציג הגנת "אמת בפרסום" (לפי סעיף 14 לחוק).
מאחר שהנתבע לא התגונן, השופט דילג ישירות לשלב הרביעי של פסיקת הסעד. הוא הפעיל את "מבחן האדם הסביר" וקבע קטגורית כי ייחוס המילה "בגידה", שהיא עבירה פלילית חמורה שעונשה מוות לפי סעיפים 97-99 לחוק העונשין, לאיש ציבור הזקוק לאמון הציבור, מהווה לשון הרע אובייקטיבית שמטרתה לעורר רגשות שליליים ובוז, ללא קשר לשאלה אם התקיים דיון עובדתי בנושא.
כאן בדיוק מתגלה הנטייה הקבועה של השופטים לטובת האנרכיסטים מקפלן ובכירי השמאל: המערכת המשפטית מייצרת תמריץ של "כסף קל" לפוליטיקאים באמצעות מוסד הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק (סעיף 7א). השופט סגר את התיק במהירות, תוך שהוא מתהדר בציטוטי תנ"ך ומדרשים על "כבוד המלכות" וחובת נבחרי הציבור לסבול ביזיונות וביקורת, אך בשורה התחתונה העניק לגנץ תג מחיר כספי של 40,000 שקלים במעמד צד אחד.
בני גנץ נתבע בהולנד על פשעי מלחמה וגלי בהרב מיארה קיבלה 200,000 ש"ח לכתוב חוו"ד שקרית
נגד גנץ הוגשה תביעה נזיקית בהולנד ע"י איסמעיל זיאדה. בפרקליטות חיפשו מישהו שיכתוב שזיאדה יכול לתבוע בנזיקין בישראל, ואף אחד לא היה מוכן לכתוב את זה, כי זה שקר, אבל גלי בהרב מיארה קיבלה 200,0000 ש"ח פלוס מעמ, על חוות דעת שקרית.
התביעה נדחתה בהולנד על חסינות מדינתית בזמן מלחמה, והיא ממשיכה כערעור בבית הדין הארופי לזכויות אדם בשטרסבורג.
