לפנינו עתירה לבגץ של האם מירב סהר נגד שילוב הבן שלה בכיתה לאוטיסטים. השופטת דפנוש ברק ארז, כוהנת כת הפמינאציה, פרסמה את פסק דינה עם השם המלא של האמא של הילד האוטיסט, מירב סהר, והסבירה ש"ביום 10.3.2020, בחלוף כשלוש שנים ממתן החלטתה הקודמת, קבעה ועדת זכאות ואפיון של משרד החינוך במחוז חיפה, הוא המשיב 1 (להלן: המשיב), כי הקטין ילמד בכיתה לחינוך מיוחד בבית ספר "רגיל". המבקשת הגישה השגה על החלטה זו לוועדת ההשגה הפועלת מכוח חוק חינוך מיוחד (להלן: הוועדה), וזו נדחתה ביום 20.8.2020".
דפנה דחתה את העתירה כי חזקה על הגורמים המקצועיים שישמו את הילד שלה בכיתה המתאימה, והאמא אינה גורם מקצועי אלא סתם אזרחית עם תחושות בטן שאין להן משקל משפטי.
את העתירה הכושלת הגישה עו"ד חן שטח מקרית ביאליק, נגד עמדת האב, מיכה ויזל מרעננה, שהוא רואה חשבון.
העתירה נדחתה כי חזקה שהגורמים המקצועיים יודעים מה הם עושים…..
דפנה החליטה שלא מדובר במקרה קשה, ושיתקיים דיון במחוזי ו"וחזקה על בית המשפט המחוזי והגורמים המקצועיים המלווים את הקטין מטעמו של המשיב כי יעשו את כל שניתן כדי לסייע לו להמשיך בהתקדמותו ולמצות את יכולותיו גם בחטיבת הביניים. ניכר כי המבקשת מאמינה בכל ליבה כי טובתו של בנה שונה מכפי שהחליטה הוועדה, וכי היא מסורה לטובתו באופן שאין למעלה הימנו. כאבה ומסירותה זועקים מכל שורה שכתבה. אולם, בעת הזו, המקום הנכון לבירור טענותיה הוא במסגרת הדיון בעתירה עצמה. חזקה על בית המשפט המחוזי כי יטה אוזנו לכל הטענות שיובאו בפניו וישקול אותן כדבעי".
העו"סיות תמכו בעמדת האב מיכה ויזל כי עמדתו מספקת פרנסה לרווחה
על פי המסמכים הרפואיים והמשפטיים שבתיק, עמדת האב (מיכה ויזל) הייתה הפוכה לחלוטין מעמדת האם. האב תמך באופן מלא בשיבוצו של אריאל בכיתת תקשורת (חינוך מיוחד). מערכת החינוך ובית המשפט המחוזי נתנו לעמדת האב משקל רב ומשמעותי בהחלטות שנתקבלו נגד האם.
האב סבר כי אריאל אינו בשל לכיתה רגילה וכי הוא זקוק למעטפת ההדוקה, הטיפולית והמצומצמת של כיתת תקשורת (ASD) כדי להתקדם. עמדת האב עלתה בקנה אחד עם החלטותיהם של צוותי בתי הספר לאורך השנים, עם החלטת ועדת הערר, ועם האבחון הפסיכיאטרי של ד"ר ויקטור חזנוב (2020) (שאותו בחר האב במסגרת ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה).
ברקע העתירה עמד סכסוך גירושין קשה וממושך. המומחים בתיק (כמו ד"ר ענבל בר סלע) ציינו במפורש כי ההורים חלוקים קשות לגבי עתידו החינוכי של בנם, דבר שהוביל אותם למאבקים משפטיים חוזרים ונשנים. שימו לב שחוק החינוך בישראל דורש עקרונית שיתוף פעולה והסכמה של שני ההורים (כאפוטרופוסים טבעיים) לגבי החלטות משמעותיות כמו השמה בחינוך מיוחד. כאשר ישנה מחלוקת קוטבית בין ההורים, ומצד אחד האם מבקשת שילוב רגיל ומצד שני האב דורש חינוך מיוחד, ועדת ההשגה נוטה "להישען" על עמדת ההורה שמגובה בהמלצות של גורמי המקצוע בשטח (במקרה זה, צוות בית הספר והפסיכיאטר ד"ר חזנוב שתמכו בעמדת האב).
בבית המשפט המחוזי השופט רון סוקול שדחה את בקשת האם לצו ביניים, ציין שאי אפשר לתת לגברת מה שהיא רוצה בלי לשמוע את האבא. השופט כתב במפורש כי "ההשגה הוגשה רק על ידי המבקשת (האם) ולא ברורה לי עדיין עמדתו של המשיב 2 (האב)". סוקול הדגיש כי מאחר שבין ההורים מתנהלים הליכים מורכבים בבית המשפט לענייני משפחה, בית המשפט המנהלי/המחוזי אינו יכול לקבל החלטה חד-צדדית במעמד צד אחד שתכפה את עמדת האם ותתעלם לחלוטין מזכויות האפוטרופסות של האב ומעמדתו.
בבקשת הרשות לערער לעליון, האם ניסתה להפחית מהמשקל של עמדת האב והסבירה למה היא צריכה להיות המחליטה הבלעדית. לטענתה, האב אינו מלווה את הילד בשטח…. האם טוענת שהיא המטפלת העיקרית שמלווה את אריאל יום-יום לאורך כל השנים. היא זו שנלחמה על שילובו במקצועות הרגילים (אנגלית, מתמטיקה ומדעים) והיא זו שרואה את ההצלחות והיכולות שלו בזמן אמת, בעוד האב פחות מעורב בתפקוד הפדגוגי היומיומי.
האם טענה להטיה של האבחון הפסיכיאטרי בגלל שהאבא בחר את ויקטור חזנוב: האם טוענת שעמדת האב נשענת על אבחון של ד"ר חזנוב, אך מזכירה שהוא הרופא שהאב בחר במסגרת חלוקת האבחונים ביניהם בבית המשפט לענייני משפחה, ולכן מדובר באינטרס טקטי של האב ולא בטובת הילד הטהורה.
שימו לב שאת דפנה ברק ארז לא עניין בכלל שיש אבא גרוש בסיפור, לעומת סוקול והעו"סיות שהשתמשו בעמדה שלו נגד הגרושה….
מבול האיבחונים של הקטינים בור ללא תחתית
מדובר בבקשת רשות לערער שהוגשה לבית המשפט העליון (בשבתו כבית משפט לערעורים מנהליים, בר"מ 6089/20) על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (עת"מ 62725-08-20). הבקשה עוסקת בערעור על החלטת ועדת ההשגה של משרד החינוך לשבץ קטין בכיתת תקשורת (ASD) במקום בכיתה רגילה.
בעלי הדין: המבקשת / העותרת: מירב סהר (אימו של הקטין אריאל ויזל, יליד 2007, שהיה כבן 13 בעת הגשת העתירה). מיוצגת על ידי עו"ד חן שטח מטעם הלשכה לסיוע משפטי. המשיב 1: משרד החינוך – מחוז חיפה, באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי). המשיב 2: מיכה ויזל (אביו של הקטין), מיוצג על ידי עו"ד רענן מרום. ההורים גרושים ומנהלים הליכים מקבילים בבית המשפט לענייני משפחה.
טענות האם (מירב סהר): יש לשבץ הקטין בכיתה רגילה: האם עותרת כנגד החלטת ועדת ההשגה מיום 20.8.2020, שקבעה כי בנה ישובץ בכיתת חינוך מיוחד ללקויי תקשורת (ASD) בבית ספר רגיל. היא מבקשת להורות על רישומו ושיבוצו בכיתה רגילה. האם טוענת כי בשלוש השנים האחרונות בנה עשה כברת דרך, רכש כלים חברתיים ולימודיים, ושולב בהצלחה מלאה וללא קושי ב-3 מקצועות עיקריים (אנגלית, מתמטיקה ומדעים) בכיתות רגילות. לטענתה יש חוסר סמכות ופגמים בוועדה: לטענתה, ועדת ההשגה קבעה בחוסר סמכות כי הקטין סובל מ-ASD, תוך התעלמות מוחלטת מחוזר מנכ"ל משרד הבריאות ומחוות דעת פסיכולוגית עדכנית הנוגדת קביעה זו. לטענתה יש סכנת נסיגה: האם טוענת כי השמתו בכיתת חינוך מיוחד בשלב זה תגרום לו לנזק בלתי הפיך, דעיכה חברתית ולימודית, ונסיגה קשה בתפקודו.
האם מבססת את טענותיה כך:
-
- הסתמכות על אבחון פסיכו-דידקטי עדכני (2020): האם נשענת על חוות דעתו של ד"ר אנריקה הרשליקוביץ, אשר שלל לחלוטין קיום של אוטיזם (ASD) וקבע באופן חד-משמעי כי הילד חייב ללמוד בכיתה רגילה.
- הוראות חוזר מנכ"ל משרד הבריאות: האם מפנה לסעיף 7 לחוזר המנכ"ל (13/15) בנושא אבחון אוטיזם, לפיו אבחנה של ASD מחייבת הסכמה מפורשת בין הרופא (הפסיכיאטר) לבין הפסיכולוג שביצעו את האבחונים. מאחר שבמקרה זה הפסיכיאטר קבע שיש ASD והפסיכולוג שלל זאת באופן קוטבי, הרי שעל פי חוק לא ניתן להגדירו כלוקה ב-ASD, והחלטת הוועדה נשענת על בסיס משפטי פגום.
- חוות דעת היסטוריות: האם מראה כי כבר באבחון משנת 2016 (של ד"ר ענבל בר סלע) הומלץ לבצע הערכה מחודשת לאחר שנה ולשקול שילוב בכיתה רגילה, ולכן הוועדה לא הייתה צריכה להסתמך על ממצאים ישנים אלו כדי לקבע את מעמדו בחינוך המיוחד.
השופט רון סוקול לא התרגש מזעקות השבר של העותרת
לפני הבגץ, דן רון סוקול מבית המשפט המחוזי בחיפה (בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים) והחליט ביום 31.8.2020 על דחיית הבקשה לצו ביניים: השופט סוקול דחה את בקשת האם למתן צו מניעה זמני שיעכב את שיבוצו בכיתת התקשורת לקראת פתיחת שנת הלימודים.
נימוקי השופט רון סוקול:
-
- אי-התערבות בשיקול דעת מקצועי: נקבע כי בית המשפט ממעט להתערב בקביעות מקצועיות של ועדות סטטוטוריות הפועלות על פי דין, ואינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתם של גורמי המקצוע.
- קיומן של חוות דעת תומכות בוועדה: הוועדה נסמכה על אבחונים וחוות דעת קודמות שהציגו אבחנה של ASD, ולכן החלטתה אינה חורגת ממתחם הסבירות.
- מחלוקת בין ההורים: האב (המשיב 2) לא היה שותף להשגה, וברקע קיימים סכסוכים והליכים בבית המשפט לענייני משפחה.
- מאזן הנוחות: השופט קבע כי מאזן הנוחות אינו חד-משמעי; אם הקטין אכן אינו מתאים לכיתה רגילה, כפיית שילובו שם באמצעות צו עלולה לפגוע בו ובטובתו. הדיון העיקרי בעתירה נקבע ליום 7.9.2020.
ניתוח מומחים ומאבחנים
א. ד"ר אנריקה הרשליקוביץ (פסיכולוג קליני וחינוכי מומחה בכיר), טל. 052-2796114, בשנת 2020 מונה בהסכמת ההורים ובצו בית המשפט לענייני משפחה לבצע אבחון פסיכו-דידקטי עדכני ומקיף לקטין. הכלים שבהם השתמש: אבחון פסיכו-דידקטי מקיף, סדרת פגישות ישירות עם הקטין לאורך ימים, תצפיות קליניות ובחינת ההיסטוריה התפקודית שלו. ממצאים: קבע באופן קטגורי כי הילד עבר תהליך התקדמות משמעותי, בעל כישורים חברתיים ולימודיים מפותחים, וכי "לא ראיתי כל סימנים (כלל) לקיומו של ASD". מסקנה: השמתו של אריאל בכיתה רגילה היא קריטית להמשך התפתחותו. שיבוצו בכיתה מיוחדת יגרום לו ל"נזקי נסיגה, דעיכה וביטול היכולת להתקדם". זהו סלע הקיום של עתירת האם. האם משתמשת בחוות דעת זו כדי להוכיח שהאבחנה הרפואית הישנה של בנה כבר אינה תקפה קלינית, ושמשרד החינוך מתעלם מהמומחה המרכזי שבדק את הילד לעומק.
ב. ד"ר ויקטור חזנוב (פסיכיאטר ילדים) – שנת 2020. מונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה (לבחירת האב) לבצע אבחון פסיכיאטרי עדכני במקביל לאבחון הפסיכולוגי. כלים שבהם השתמש: בדיקה פסיכיאטרית וקלינית (נטען בעתירה כי הבדיקה ארכה כ-10 דקות בלבד). קבע כי הקטין עדיין עונה על הקריטריונים של הפרעה בספקטרום האוטיסטי וניתן לאבחן אותו כסובל מ-ASD. מסקנתו שהילד לוקה ב-ASD (האבחון עצמו לא עסק ישירות בהמלצה על שיבוץ בבית ספר, שכן זה תפקיד המערכת הפדגוגית). האם תוקפת את חוות הדעת הזו באופן חזיתי. היא טוענת שהאבחון נעשה באופן שטחי ומהיר, וחשוב מכך – בהיעדר הסכמה מצד הפסיכולוג (ד"ר הרשליקוביץ), האבחנה הפסיכיאטרית הזו חסרת תוקף חוקי מחייב לפי חוזרי משרד הבריאות, ולכן ועדת ההשגה שגתה קשות כשהסתמכה עליה.
ג. ד"ר ענבל בר סלע (פסיכולוגית קלינית והתפתחותית) – שנת 2016. ביצעה אבחון פסיכודיאגנוסטי מקיף לקטין בהיותו בן 9 (סוף כיתה ב'), בעקבות החלטת בית המשפט העליון מסוף שנת 2015 שחייבה את ההורים לשלוח אותו לאבחון במכון "קדם". כלים שבהם השתמשה: מבחני אינטליגנציה (WISC-R95, WISC-IV חלקי, K-ABC חלקי), מבחן גרפו-מוטורי (בנדר), מבחנים השלכתיים (ציורים, CAT, רורשאך), שאלון CARS להערכת אוטיזם, ראיונות נפרדים עם ההורים ובחינת דוחות גן קודמים.ממצאי ענבל בר סלע הם שיש רמת אינטליגנציה כללית גבולית (IQ=76) עם פערים קוגניטיביים (תפיסה חזותית קרובה לנורמה מול קשיים עמוקים בהבנה חברתית, זיכרון שמיעתי וארגון חשיבה). תיארה ליקויים קשים בפרגמטיקה תקשורתית, אקולליה (חזרתיות), תנועות סטריאוטיפיות ומשחק דל ותבניתי. מדד CARS הצביע על אוטיזם ברמה מתונה (Mild to Moderate Autism).
כמסקנה אבחנה הפרעה בספקטרום התקשורתי ברמה מתונה, לצד לקות קוגניטיבית מטה-קוגניטיבית. עם זאת, המליצה לקיים הערכה חוזרת של מצבו לאחר שנה, ואם יחול שיפור והתייצבות – לשקול את שילובו בכיתה רגילה עם סייעת.
האם משתמשת באבחון היסטורי זה כסכין מחץ נגד משרד החינוך. היא טוענת כי הוועדה נאחזה בממצאי ה-ASD של ד"ר בר סלע משנת 2016, אך התעלמה לחלוטין מההנחיה הברורה שכתבה המאבחנת עצמה – לערוך הערכה מחודשת כעבור שנה. האם טוענת כי בחלוף חמש שנים שבהן הילד אכן התקדם והתייצב, חוות הדעת הזו כבר אינה משקפת את המציאות, והוועדה הייתה חייבת לאמץ את האבחון החדש של 2020.
ד. יפה דניאלי (יועצת ומאבחנת דידקטית) – שנת 2014. ערכה אבחון פסיכו-דידקטי לקטין בילדותו (בהיותו כמעט בן 7, לקראת סיום הגן השפתי והמעבר לכיתה א') ביוזמת האם. האבחון נחתם בשיתוף עם ד"ר הרשליקוביץ. כלים שבהם השתמשה: מבחן אינטליגנציה WISC-R95, מבחן בנדר II, מבחנים השלכתיים (מקובר, H.T.P, השלמת משפטים), מבחן סריקה ויזואלי (ואקיל), מבחני קריאה וכתיבה, והערכת תפקודים שמיעתיים וחזותיים (MVPT, BEERY VMI).
יפה דניאלי מצאה שיש תפקוד אינטלקטואלי כולל ברמה גבולית (ציון 76), קשיים קשים בקשב וריכוז (מתאים ל-ADHD), קשיים גרפו-מוטוריים משמעותיים, אוצר מילים מצומצם ושפה מתארת ולא תקשורתית. נצפתה חשיבה מושגית ומילולית טובה יחסית בתנאי תיווך, לצד לקויות למידה מורכבות.
מסקנתה שעל אף מכלול הקשיים והליקויים המורכבים, המליצה המאבחנת על שילוב בחינוך הרגיל בליווי תוכנית לימודים אישית, תמיכה רגשית, הוראה מתקנת ובחינת אפשרות לסייעת/חונך.
האם העותרת מראה עקביות ארוכת שנים ברצונה של האם לשלב את הילד בחינוך הרגיל. האם משתמשת בזה כדי להוכיח שהבסיס הפדגוגי הראשוני של הילד תמיד נטה לכיוון שילוב רגיל ותמיכתי, וכי המסגרות המיוחדות נכפו עליו לאורך השנים רק בשל מאבקים משפטיים וחוות דעת ביניים.
האם פנתה לבג"ץ/העליון מכיוון שבית המשפט המחוזי סירב לתת לה סעד זמני וקיבל את עמדת המדינה. היא טוענת ששילוב של כשל משפטי (היעדר הסכמה חוקית על אבחנת ASD לפי חוזר מנכ"ל) יחד עם כשל פדגוגי (התעלמות מהתקדמות הילד ב-3 מקצועות בכיתה רגילה ומהתראות הנזק של ד"ר הרשליקוביץ) מייצרים עילת התערבות קיצונית בהחלטה מנהלית של משרד החינוך, ומחייבים את בית המשפט הגבוה ביותר להושיט יד ולהציל את הילד משיבוץ שגוי.
דפנה ברק ארז אמרה לה שזה לא משכנע ושעליה לסמוך על הגורמים המקצועיים, ולא על תחושות הבטן הנשיות שלה.
בתמונה דפנה ברק ארז והרופא מר ארז ששיפד לה את הווגינה.
לאורך השנים, אריאל נבחן מספר פעמים באמצעות מבחן WISC-R95 (מבחן וכסלר לילדים), שהוא אחד המבחנים המקובלים והמתוקפים ביותר להערכת אינטליגנציה. בשני האבחונים המרכזיים (2014 ו-2016) התקבלה תוצאה זהה: ציון IQ כולל: 76 (מוגדר כרמה גבולית). ממוצע האוכלוסייה הוא 100, וטווח הנורמה נע בין 90 ל-110. ציון 76 נמצא מתחת לנורמה, אך מעל לטווח של מוגבלות שכלית התפתחותית (פיגור).
הנתון החשוב ביותר במבחני וכסלר אינו הציון הסופי, אלא הפרופיל התפקודי – כלומר, הפערים בין התחומים השונים: התחום המילולי (ציון 81 – מתחת לנורמה אך קרוב אליה). נקודת חוזק מרכזית ("צד שווה" – ציון 12): תת-מבחן זה בוחן חשיבה מופשטת, המשגה והכללה מילולית. אריאל קיבל בו ציון שנמצא בטווח הגבוה של הנורמה של בני גילו. זהו מדד מנבא חזק לפוטנציאל למידה אקדמי. נקודות חולשה (זיכרון ספרות וחשבון – ציון 3): ליקוי משמעותי בזיכרון עבודה שמיעתי מיידי ויכולת שליפה. קושי זה מקשה עליו לעקוב אחר הוראות ארוכות בעל פה בכיתה. התחום הביצועי/לא-מילולי (ציון 74 – ברמה גבולית). נקודת חולשה קיצונית ("קידוד" – ציון 2): תת-מבחן הדורש מהירות עיבוד, הבחנה חזותית מהירה ותיאום עין-יד (יכולת גרפו-מוטורית). הציון הנמוך משקף את הסרבול המוטורי הניכר שלו ואת המאמץ האדיר שנדרש ממנו לפעולת הכתיבה.
האם מבחן ה-IQ הוא מה שעוזר להחליט על השיבוץ? התשובה הקצרה היא: לא באופן בלעדי, ובמקרה של אוטיזם ולקויות תקשורת – הוא כמעט משני. בעבר, מערכת החינוך נטתה להסתמך קשות על ציוני IQ יבשים. כיום, על פי חוק חינוך מיוחד והפרקטיקה המקצועית, ההחלטה על שיבוץ (בכיתה רגילה או בכיתת תקשורת) נשענת על מכלול רחב הרבה יותר, מהסיבות הבאות:
א. הבחנה בין אינטליגנציה לבין תפקוד תקשורתי וחברתי. ילד יכול להיות בעל IQ גבוה מאוד (מחונן) אך לסבול מאוטיזם קשה שאינו מאפשר לו להישאר דקה אחת בכיתה רגילה ללא תיווך, ולהפך – ילד יכול להיות בעל IQ גבולי (כמו אריאל) אך בעל מיומנויות תקשורת והסתגלות חברתית טובות המאפשרות לו להשתלב בחינוך הרגיל. כיתות תקשורת (ASD) אינן מיועדות לילדים עם קשיים קוגניטיביים, אלא לילדים שהלקות המרכזית שלהם היא בתחום השפה, הפרגמטיקה, הבנת הסיטואציות החברתיות והוויסות החושי.
ב. מבחני ה-IQ אצל ילדים על הספקטרום נוטים להטיה (Bias). מבחן וכסלר דורש שיתוף פעולה, הבנת הנחיות מילוליות מורכבות, קשר עין, ויכולת לשבת מול בוחן זר לאורך זמן. ילד עם קשיי קשב וריכוז עמוקים (ADHD) או לקות תקשורתית עלול לקבל ציון נמוך במבחן לא בגלל מחסור באינטליגנציה, אלא בגלל מוסחות, חרדה או חוסר הבנה של הסיטואציה החברתית של המבחן. כפי שצוין באבחון של אריאל – בתנאי תיווך והכוונה פרטנית, החשיבה שלו תפקדה ברמה טובה בהרבה.
ג. המדד הקובע: "רמת התפקוד" (Adaptive Functioning) וצרכי תמיכה. הוועדות של משרד החינוך (ועדות זכאות ואפיון) בוחנות בעיקר את רמת התפקוד היומיומית של הילד בחמישה תחומים: תחום לימודי, תחום חברתי, תחום רגשי, תחום עצמאות ותפקוד יומיומי (ADL), תחום תקשורתי ושפתי.
הניתוח של מבחני האינטליגנציה והפערים שבהם משרת באופן ישיר ומתוחכם את קו הטיעון של האם בעתירה: ראשית מוכח "פוטנציאל השילוב" בכיתה רגילה. האם יכולה להראות לשופטים כי למרות ה-IQ הכללי הגבולי (76), בתת-המבחן של חשיבה מופשטת והמשגה ("צד שווה"), אריאל נמצא בטופ של בני גילו. המשמעות היא שיש לו את ה"מנוע" הקוגניטיבי הנדרש כדי להבין חומר לימודי של כיתה רגילה, וכי הציון הנמוך הכללי נובע בכלל מהקשיים המוטוריים (קידוד) והקשביים. לפי ההסבר להצלחה במקצועות הריאליים והשפתיים: הנתון הזה מסביר מבחינה מדעית מדוע אריאל הצליח להשתלב בשלוש השנים האחרונות ללא קושי בכיתות רגילות באנגלית, מתמטיקה ומדעים. החשיבה המושגית החזקה שלו מאפשרת לו לקלוט שפות ומבנים לוגיים, כל עוד עוקפים את בעיית הכתיבה והקשב.
כמו כן האם טענה נגד "השמה אוטומטית". האם טענה כי ועדת ההשגה ראתה את התוויות "ASD" ואת ציון ה-IQ הגבולי, וביצעה הצמדה אוטומטית (ילד עם קשיים + אוטיזם = כיתת חינוך מיוחד). האם טוענת שזוהי ראייה שטחית, וכי הילד בפועל מוכיח תפקוד של כיתה רגילה, ולכן יש לבצע את השיבוץ על פי התפקוד בפועל בשטח ולא על פי ציוני מבחן יבשים מהעבר.
להלן העתירה של מירב סהר 6089/20
להלן פסק הדין של דפנה ברק ארז בר"ם 6089/20
| בבית המשפט העליון |
| בר"ם 6089/20 |
| לפני: | כבוד השופטת ד' ברק-ארז |
| המבקשת: | מירב סהר |
| נ ג ד |
| המשיבים: | 1. משרד החינוך במחוז חיפה |
| 2. מיכה ויזל |
| בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 31.8.2020 בעת"ם 62725-08-20, שניתנה על-ידי כבוד סגן הנשיא ר' סוקול |
בשם המבקשת: בעצמה
בשם המשיב 1: עו"ד תהילה רוט
בשם המשיב 2: עו"ד רענן מרום
| החלטה |
- בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 31.8.2020 (עת"ם 62725-08-20, סגן הנשיא ר' סוקול). בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן צו ביניים שהוגשה בצדה של עתירה מינהלית.
- המבקשת והמשיב 2 (להלן: האב) היו בני זוג, ולהם בן משותף, יליד שנת 2007 (להלן: הקטין). בתמצית יצוין, כי בשנים האחרונות ניתנו החלטות שונות הנוגעות לשיבוצו של הקטין בכיתה לחינוך מיוחד ואף התנהלו הליכים משפטיים בקשר לכך. על-פי העולה מהבקשה והתגובות לה, בכיתות א'-ג' למד הקטין במה שמכונה בחוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק חינוך מיוחד) כיתה "רגילה" במוסד חינוך "רגיל". בכיתות ד'-ו' למד הקטין בכיתת תקשורת בבית ספר "רגיל", עם שילוב בכיתות אחרות בחלק ממקצועות הלימוד.
- ביום 10.3.2020, בחלוף כשלוש שנים ממתן החלטתה הקודמת, קבעה ועדת זכאות ואפיון של משרד החינוך במחוז חיפה, הוא המשיב 1 (להלן: המשיב), כי הקטין ילמד בכיתה לחינוך מיוחד בבית ספר "רגיל". המבקשת הגישה השגה על החלטה זו לוועדת ההשגה הפועלת מכוח חוק חינוך מיוחד (להלן: הוועדה), וזו נדחתה ביום 20.8.2020.
- המבקשת הגישה עתירה על החלטתה של הוועדה לבית המשפט המחוזי, ובצדה בקשה למתן צו ביניים שיורה על השמתו של הקטין בכיתה "רגילה" עד להכרעה בעתירה. המבקשת טענה כי הוועדה התעלמה מחוות דעת שניתנה בעניינו של הקטין על-ידי פסיכולוג קליני, הנריקה הרשליקוביץ ולפיה השמתו בכיתה לחינוך מיוחד תגרום לו נזק. המבקשת הוסיפה כי במהלך השנים האחרונות הקטין שולב במקצועות מסוימים בכיתות ה"רגילות" והישגיו מעידים על התקדמותו הרבה. באשר לסיכויי העתירה, נטען כי הם גבוהים מאחר שהוועדה התבססה בהחלטתה על אבחונים שאינם משקפים את מצבו של הקטין כיום.
- ביום 1.9.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו ביניים, בקבעו כי הוועדה התבססה בהחלטתה על אבחונים שהוצגו בפניה, כמו גם על החלטות קודמות שניתנו בעניינו של הקטין. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אף שיקולי מאזן נוחות אינם חד-משמעיים. לצד זאת, בית המשפט המחוזי הורה כי הדיון בעתירה ייקבע ליום 7.9.2020.
- ביום 1.9.2020 הגישה המבקשת, שכעת אינה מיוצגת, את הבקשה שבפני, ובה היא מדגישה כי השמה בכיתה לחינוך מיוחד תגרום לבנה נזקים ותוביל לנסיגה במצבו. המבקשת מוסיפה כי נפלו פגמים בהתנהלותה של הוועדה, וכי בית המשפט המחוזי לא נדרש לטענותיה ביחס לאבחונים של הקטין.
- בתשובתו, שהוגשה בהתאם להחלטתי, טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. המשיב טוען כי מאזן הנוחות נוטה לעבר דחיית הבקשה, בשים לב לכך שהקטין לומד זה שלוש שנים בכיתת תקשורת כך שדווקא השמתו בכיתה "רגילה" – בניגוד לעמדותיהם של הגורמים המקצועיים – עלולה לגרום לו לנזק. המשיב טוען עוד כי סיכויי העתירה להתקבל נמוכים לנוכח אמות המידה המצמצמות להתערבות בהחלטתה של הוועדה, המבוססת בין השאר על עמדותיהם של הגורמים המקצועיים המלווים את הקטין.
- אף האב טוען בתשובתו כי יש לדחות את הבקשה, לנוכח עמדותיהם של הגורמים המקצועיים ובשים לב לכך שהקטין לומד זה שלוש שנים בכיתת תקשורת.
- בתגובתה לתשובת המשיבים, שהוגשה בהתאם להחלטתי, מתנגדת המבקשת לטענותיו של האב ומדגישה בין השאר את התועלת הרבה שהפיק בנה מהשילוב בכיתות "הרגילות" במהלך השנים. מבלי לפרט ייאמר כי תגובה זו חושפת מחלוקת קשה בין ההורים, שלא זה המקום לדון בה.
- לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות מבלי לנקוט כל עמדה לגוף הדברים. גם לאחר שנתתי דעתי לתחושותיה הקשות של המבקשת, לא מצאתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בשלב זה, בשים לב לכך שהבקשה מכוונת לכאורה לשינוי של מצב קיים כמו גם לעובדה שהדיון בעתירה נקבע ליום 7.9.2020. בדיון האמור טענותיה של המבקשת יוכלו להיבחן לגופן, וחזקה על בית המשפט המחוזי והגורמים המקצועיים המלווים את הקטין מטעמו של המשיב כי יעשו את כל שניתן כדי לסייע לו להמשיך בהתקדמותו ולמצות את יכולותיו גם בחטיבת הביניים. ניכר כי המבקשת מאמינה בכל ליבה כי טובתו של בנה שונה מכפי שהחליטה הוועדה, וכי היא מסורה לטובתו באופן שאין למעלה הימנו. כאבה ומסירותה זועקים מכל שורה שכתבה. אולם, בעת הזו, המקום הנכון לבירור טענותיה הוא במסגרת הדיון בעתירה עצמה. חזקה על בית המשפט המחוזי כי יטה אוזנו לכל הטענות שיובאו בפניו וישקול אותן כדבעי.
- סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד באלול התש"ף (3.9.2020).
| ש ו פ ט ת |
Views: 17