פרשת הרבי אליהו גודלבסקי שחטף 10 שנים בכלא על אונס 3 בנותיו.  יש היתכנות מאוד גדולה שזו תלונת שווא, ושהתיק בושל במכון בבני ברק לבישול עבירות מין בראשות עדנה לודמיר.  ההרשעה מבוססת על חלומות וזכרונות מושתלים.  הבת הגדולה א' קינאה שהבן מקבל יותר אהבה וכסף, ו"מסתובב כמו טווס", והדביקה את 2 האחיות שלה בהזיות שווא.

איזה בידור.  רבי מכוער אליהו גודלבסקי בן 69 מחסידות ברסלב שהיה בראש התוקפים את הרב ברלנד על תקיפות מיניות, בעצמו יצא שהוא תקף מינית 3 מבנותיו והחדיר בהן זין בפות.  אלא מאי?  אצל ברלנד לאור גילו ספק רב אם בכלל עמד לו. אצל אליהו גודלבסקי מדובר בחדירות בפות וגמירת שפיך בפה שבוצעו לפני 25 עד 30 שנים, והבנות התלוננו על בעילתן בהצתה מאוחרת. זה קרה בין השנים 1995-2004.

כישלון צורב לסנגוריות שלומציון גבאי מנדלמן ואסתר בר ציון.

האמת היא שזה נראה כמו תלונת שווא ותפירת תיק.  אחרי 30 שנה ה"בנות" נזכרות", כאשר במשך כל 30 השנים הן מתחננות להיות בחברתו, מבקרות אותו, ואפילו מארחות אותו.  הוא הודה בליטופים להרגעת הבנות כדי שיוכלו לישון, כולל ליטוף ציצי מעל הפיג'מה.  אבל ראיות להחדרת זין בפות, פה ותחת, לפני 30 שנה אין.  יש חלומות וזכרונות מושתלים אצל עובדות סוציאליות.

לטענתו במשטרה הוא בסך הכול ליטף אותן ליטופים אבהיים כי לא הצליחו להירדם.  "אני לא יודע איך להגיב לך, רוב הדברים לא היו", "תחת הבגדים אף פעם לא היה שום דבר, מעל הבגדים היו ליטופים, אף פעם לא משהו שקשור למין", "ליטפתי את השדיים זה הכול", "אני חשבתי שהם נהנו מזה עד שהבנתי שהם לא נהנו מזה אז הפסקתי".

 

עדנה לודמיר הופכת כל ליטוף אבהי לזיון בתחת

 

הפרשה היא פרי עבודתה של עדנה לודמיר, בעלת מכון ידוע בבני ברק להפללת רבנים בפדופיליה, "בנפשנו".  לדבריה בבני ברק "אחת מכל שבע נפגעת בתוך המשפחה, ואחת מתוך ארבע כנפגעת תקיפה מינית".  בכל רגע נתון היא מטפלת ב 170 נפגעות.  הרווחה משלמת לה 1,200 ש"ח על כל מטופלת.

בדר"כ כשאישה מגיעה לאחת כמו עדנה לודמיר עם זיכרון שאבא ליטף לה את החזה, לא עוזבים אותה המטפלות עד שהן שותלות בה זכרונות שהאבא גם השפיך להן בתוך הפה, ושהאבא גם בעל אותן בכוס ובתחת.  פשוט לא מפסיקים לדובב ולעודד להיזכר בעוד משהו, כשבשאלה כבר מונחית המטופלת במה היא צריכה להיזכר.

שימו לב שכל שלושת הבנות היו בקשר מעולה עם האבא בבגרותן.  זאת שבשיקגו התחננה שיבוא לבקר אותה.  כשהיתה רטיבות בבית שלו עבר לגור אצל אחת הבנות הקטינות.  הוא הודה רק בליטוף חזה מעל הפיג'מה.

מה המניעים להגשת התלונה במשטרה, זה לא הצלחנו לפענח.

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4727607,00.html

 

 

 

 

הבנות ביקשו היום להסיר את הצא"פ על שם האבא שלהן, כדי שהציבור יידע שבנותיו של גודלבסקי מאוד מוכשרות במלאכת המציצה וכיווצי פות על זין. כל אחת חאליסי.  כל חתן ישמח לקבל נדוניה כזו….

 

השופט שהסיר את הצא"פ היום 4/5/2025 אסר לפרסום את הכרעת הדין וגזר הדין והוא חשב שלא נוכל לקרוא את התיאורים המשעשעים באיזה פוזות הוא החדיר בהן זין בפות כי בית המשפט .  אלא מאי?  בהליכי המעצר לפני שנתיים, השופט אברהם הימן פרסם את כל תיאורי המעשים…..בפרוטרוט.

הבקשה למעצר ימים הוגשה ב 26/2/2023 במחוזי בת"א בתיק מ"ת 60764-02-23 מדינת ישראל נ' גודלבסקי, והתנהלה אצל שמואל מלמד.  נו…  לשמואל מלמד יש 100% אישור מעצרים עד תום ההליכים.  כלומר זה לא שופט, זה חותמת גומי.  אשכרה מיקי מאוס.   (פל"א 36635/23, 48096/23 ו 53229/23).  הבקשה למעצר עד תום ההליכים היתה אצל השופט אברהם הימן (האח של תמיר הימן), ודחיית הבקשה לחלופת מעצר היתה אצל מיכל אגמון גונן.

נציין ששמואל מלמד מכניס צרכני קנביס רפואי ללא אישור בתוקף ל 7 חודשים בכלא….  אברהם הימן מכניס את כולם למעצר ואם הוא יושב בהרכב אז הוא תמיד מרשיע את כולם ללא יוצא מהכלל.  רות אגמון גונן מזכה כל אישה ומרשיעה כל גבר.

 

 

 

הנה המעשים (ערעור מעצר בעליון בש"פ 5496/23):

 

שימו לב: המתלוננת א' סיפרה שנהגה למצוץ אצבע בלילות, ומסרה שלא ראתה את איבר מינו של אליהו, והיא אינה זוכרת שאיבר מינו היה בתוך פיה. אבל כשאליהו ביצע בה מעשי סדום, עצמה את עיניה, והרגישה "משהו גדול יותר" מאצבע ש"השפריץ" לה "ליחה" לתוך הפה.

באשר למתלוננת ב' זיכרונה המבוסס על "פלאשבקים" ו"חלומות".

באשר למתלוננת ג'  זיכרונה נבע מתוך חלום שחלמה, חלום שהפך לזיכרון לאחר ששמעה את גרסתה של א'.

וזה הפירוט:

בשנים 1995-2000 עת הייתה א' בגילאי 7-11.5 שנים בחדר השירות בביתם, חיבק המשיב את א' ונצמד לגופה כשאיבר מינו זקור.

במהלך השנים 2000-2004עת הייתה א' בגילאי 11.5-16 שנים בשעות הלילה, ניגש המשיב ל-א' שהייתה במיטתה וליטף את החזה מעל ומתחת לבגדיה, הכניס את ידו מתחת לתחתוניה של א' והחדירה לאיבר מינה על ידי כך שנגע בדגדגן שלה. בחלק מהמקרים האמורים, אמר לה שהוא אוהב אותה וביקש ממנה להשיב לו כי היא אוהבת אותו גם כן.

במהלך השנים 2003-2004עת הייתה א' בגיל 15 לערך לכל הפחות בשלוש הזדמנויות שונות, הגיע המשיב למיטתה של א', בשעות הלילה וביצע בה מעשה סדום, בכך שהחדיר את איבר מינו לפיה והגיע לפורקן, והיא הקיאה.

בין השנים 2001-2006עת הייתה ב' כבת 11 עד 17 שנים בשעות הלילה בעת ש-ב' עברה לידו במטבח, חיבק אותה המשיב, נצמד לגופה, ליטף את חזה מעל ומתחת לבגדיה, כשאיבר מינו זקור ובעודו אומר לה כי הוא אוהב אותה ומחמיא לה על יופיה. עוד בשעות הלילה, ניגש אל ב' שהייתה במיטתה וליטף את חזה מעל ומתחת לבגדיה.  במהלך התקופה ניגש ל- ב' שהייתה במיטתה, הכניס את ידו מתחת לתחתוניה, החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ונגע בישבנה.  הוא גם ניגש ל- ב' שהייתה שבמיטתה, והחדיר את איבר מינו לפיה.  בהמשך נגע בגופה של ב' והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה.

במהלך שנת 2005, עת הייתה ב' כבת 15 שנים לנה ב' בחדר שינה אחר והצטיידה בגליל נייר כסף על מנת להתגונן מפני המשיב. הוא הגיע לחדר בו ישנה ב', ניגש אליה ונגע בחזה.  ב' צעקה והמשיב נמלט מן החדר.

בין השנים 2008-2011 עת הייתה ג' כבת 13-16 שנים בשעות הלילה, ניגש המשיב ל- ג' שהייתה במיטתה וליטף את חזה מעל ומתחת לבגדי, ושאל את ג' אם היא אוהבת אותו ואם מה שהוא עושה נעים לה.  הוא הגיע המשיב ל- ג' שהייתה במיטתה והחדיר את איבר מינו לפיה.  בשעות הלילה, שהה המשיב במטבח הבית, כשאיבר מינו מחוץ למכנסיו והוא מחזיקו בידו. כשהבחין המשיב ב-ג' שעברה במטבח, הסתכל עליה והיא עליו, זאת בעודו נוגע באיבר מינו.

 

עדות אשתו של גודלבסקי, נחמה ציטרין גודלבסקי

 

האמא נחמה אישרה כי המתלוננות א' ו- ב' סיפרו לה שהמשיב ליטף אותן "עד החזה מהבגדים" ועשה כן רק ל- ב'. בעקבות כך שוחחה עם המשיב, אמרה לו שהן לא רוצות את זה והוא הפסיק.

האם אישרה את האירוע שתיארה ב' וכי שמעה את צעקותיה. האם מסרה כי פנתה למשיב ואמרה לו שזה לא בסדר והמשיב ניגש ל- ב' ואמר לה שהוא מצטער.

האם מסרה כי: "הוא התכוון ללטף אותה ונסחף על החזה". בהמשך מסרה: "זה התחיל באמת מאהבה מרחמנות עליהן וזהו הוא נסחף אבל הוא לא הגיע למקומות מיניים הוא יהודי".

לדבריה, המשיב פנה לרב כדי לבקש עזרה. לדבריה: "חוץ מהלטיפות זה לא נכון".

נחמה אמרה שא' הקיאה מדי פעם בזמן מחזור. נחמה אישרה כי שמעה את ב' צורחת וכי ב' סיפרה לה שהמשיב ליטף אותה מעל הבגדים על החזה. האם פנתה למשיב והוא ביקש סליחה מ- ב'. בהמשך מסרה כי ב' סיפרה לה על מספר פעמים בהם המשיב ליטף אותה על החזה. האם מסרה כי המשיב ביצע את המעשה ל- א' ול-ג' והיא ביקשה מהמשיב להפסיק לשבת לידן.

עדותה של הבת א' שגרה בשיקגו

 

כשהתחילה כיתה א'…. "יש לנו את המטבח ואחרי המטבח יש חדר של מקררים ולמשל אם הייתי הולכת לשם, אז הוא היה נכנס וסוגר את הדלת והיה מחבק אותי והייתי מרגישה את האיבר מין שלו, או שבחדר הכביסה הוא היה נכנס סוגר את הדלת ומחבק".

מעשים אלה נמשכו עד שהגיעה לגיל 11, אז החלו "עניינים יותר רציניים", "זה התחיל בלילה הייתי מתעוררת לסיטואציה שאבא שלי בא ומלטף אותי בחזה, שהתעוררתי אז הוא היה הולך… ואז הוא התחיל להגיע למקומות יותר, … זה התחיל נורא בהדרגה הוא התחיל ממש לגעת לי בפיטמה, נגע לי בדגדגן, זה קרה ממש כמה פעמים, כל פעם שהוא היה נכנס הביתה, אז הלב שלי התחיל לדפוק".

 

בהמשך מסרה כי האירועים התרחשו דווקא בימי שבת: "שהייתי מתעוררת… הוא היה יושב לידי הייתי רואה גטקס חרדי זה מן שק לבן עם פתח מקדימי… לא ידעתי מה זה זיקפה… הייתי רואה משהו מוזר והיום אני מבינה שראיתי זיקפה… ואז היו קטעים מה שקרה בשבת כזה, התעוררתי למציאות שאני עם ליחה בפה… אז לא הבנתי מה זה אומר ובעצם הוא השפריץ עלי ואני מקיאה את החיים שלי ואני בזווית העין רואה שהוא בורח לחדר שלו, ואני בשירותים מקיאה את החיים שלי, זה אני זוכרת שהיה לפחות 3 פעמים", "הוא חזר לגעת לי בפטמות ובדגדגן ושאלתי אותו למה הוא הוא עושה לי את זה והוא אמר לי שהוא אוהב אותי ואמרתי לו, לא ככה, זה היה לקראת גיל 16 ואז אני זוכרת שהוא יצא מהחדר". א' מסרה כי לאחר האירוע שתיארה, שמעה את אחותה צועקת על המשיב "מה אתה עושה את נורמלי? מה אתה משועמם?" וכי הבינה שגם אחותה נפגעה על ידי המשיב. א' מסרה כי האירוע בגיל 16 היה האחרון.

 

א' מסרה כי בעקבות מעשי המשיב, החלה ללבוש תחתונים, גרביים ומכנסיים "כדי שלא תהיה לו גישה". לדבריה, המשיב ביצע בה את המעשים בתדירות של כל יום בשבוע, פעמיים בשבוע או פעם בשבוע. לדבריה, היו פעמים בהם שהמשיב נגע בה ובמקביל נגע בעצמו וכי היא לא הסתכלה לכיוון איבר מינו כי הדבר היה אסור. א' מסרה כי המשיב נגע בדגדגן שלה כשהוא מכניס את ידו מתחת למכנסיה והיא לא חשה כאב. לדבריה, המשיב לא הכניס אצבעות לאיבר מינה. לדבריה, המעשים בוצעו כשהיא הייתה שכובה במיטתה. א' מסרה על תחושותיה. לדבריה, אינה זוכרת כי הזיזה למשיב את היד, אולם זכרה כי חשה קיפאון, מבוכה, גרונה היה יבש והיא לא הייתה מסוגלת לדבר, לא הבינה את המתרחש וחשבה "זה אבא אז אולי מותר לו". לדבריה, מעשי הסדום של הכנסת איבר מינו של המשיב לפיה התרחשו שלוש פעמים בשעות לילה מאוחרות בימי שבת וכי לאחר מכן הייתה מקיאה וחשה גועל. לדבריה, באחר שלושת הפעמים, רצה לחדר השירותים כדי להקיא ואימה הגיעה עם חיתול.

 

 

א' מסרה כי במועד שחל בסוף שנת 2016 עד תחילת 2017, התקשרה למשיב ואמרה לו "למה אתה יוצא על ברלנד שהוא מלוכלך באותו בוץ" והמשיב השיב לה שעשה את "מטוב", שהוא אוהב אותה ושאימה לא נתנה לו ולא הייתה לו ברירה. לדבריה, באותו היום התקשר אליה המשיב ושאל אותה "את נהנית". א' השיבה למשיב: "אבא עושה את זה ואני אמורה ליהנות", חשה מבוכה וניתקה את השיחה. בהמשך מסרה שהמשיב לא הכחיש את שהטיחה בו, אמר לה שהוא "בוש ונכלם", "עשיתי את זה בחסד", "אני אהבתי אותך", "זה תיקון הכללי". כשנשאלה האם הטיחה במשיב את כל המעשים שביצע בה, השיבה: "לא זה היה הכל ברמיזות לא מדברים". א' מסרה כי לאחר אותה שיחה, התקיימו בינה לבין המשיב שיחות נוספות במהלכן שכנעה אותו ללכת לטיפול, המשיב החל לבכות והודה שעשה את המעשים בה ובאחותה. א' אמרה למשיב כי היא מנתקת איתו את הקשר. לדבריה מדובר בשיחה בקיץ 2019. לאחר מכן שמרה על הקשר עם אימה במשך שלושה שבועות ובשיחה ביניהן אימה בכתה וביקשה שא' תוותר למשיב. א' מסרה כי אחיותיה ב' ו- ג' סיפרו לה שאף הן נפגעו על ידי המשיב, על אחותה ב' ידעה בעקבות האירוע בו שמעה אותה צועקת ועל אחותה ג' לא ידעה.

לדבריה, אחיותיה הנוספות נפגעו אף הן והיא אינה יודעת האם מהמשיב או מאחיה. כשנשאלה מדוע הגישה תלונה לראשונה במועד הנ"ל, השיבה כי הגיעה במיוחד לארץ כדי להגיש את התלונה: "זה מתבשל הרבה זמן וידעתי שאני צריכה לעשות את זה בשביל עצמי". לדבריה, הגורם שהניע אותה להגיש את התלונה הייתה צפייתה באביה באירוע הצעת הנישואין של אחיה.

 

א' מסרה כי סיפרה לאחיה על הפגיעה המינית שביצע בה המשיב ונעלמה לו. כשביקשה לשוחח עמו, הוא סירב. לדבריה: "… ופשוט לא בא לי שהוא יסתובב כמו טווס בחתונה שלו… ואני סגורה בשיקגו". א' מסרה כי סיפרה לראשונה על הפגיעה המינית לגיסתה א' או לבעלה.

עדותה של ב' שזה התחיל בגיל 12

 

 "הוא הרבה התעסק לי בחזה, זה התחיל מעל הבגדים, המשיך באיזשהו שלב מתחת, אני סיפרתי לעצמי שאולי אבא צריך לגעת כי ככה זה עובד שהוא נוגע בי כדי שהחזה יגדל. מנגד כל הזמן כעסתי על עצמי שגודל לי החזה כי ככה אני מושכת אותו".

 

בהמשך מסרה ב' כי המעשים המיניים התרחשו בדרך כלל בזמן שהייתה במיטתה. המשיב החל לגעת בחזה מעל בגדיה, לאחר מכן החל להכניס את ידיו מתחת לבגדיה ולגעת בחזה ומעל לתחתוניה.

 

בגיל 13 גברו תדירות המעשים ולדבריה המשיב נגע לה בכל מקום. כשתיארה את המעשים המיניים מתחת לתחתוניה, מסרה: "הוא התחיל בטוסיק הוא הכניס ידיים ואז הוא לאט לאט עבר קדימה והוא הכניס אצבעות", "הוא היה נוגע באיבר המין שלו תוך כדי שהוא היה נוגע בי".

 

ב' סיפרה על אירוע שאירע ביום שישי. לדבריה, הייתה עצבנית ובכתה והמשיב הגיע ואמר שייכנס איתה לחדר וירגיע אותה. עד לאותו אירוע נגע בה המשיב, לדבריה, מעל לתחתונים ובאותו אירוע הכניס ידיים, בעת שכולם בבית (ר' גם שורות 51-105, וכן ר' גרסת ב' בעימות בינה לבין המשיב שורות 12, 33). ב' מסרה כי המשיב נהג לצאת לשיעורים ולחזור באמצע הלילה וכי היא לא יכלה להירדם עד ששמעה את השער נפתח. לדבריה, בזמן הפגיעה הרגישה מנותקת מגופה ושאין לה ברירה אלא לשתף עם המשיב פעולה. לדבריה במהלך המעשים הרגישה את איבר מינו של המשיב על גופה ובהמשך על איבר מינה והמשיב נהג לומר לה שהוא אוהב אותה וביקש שתאמר לו שהיא אוהבת אותו. ב' מסרה שאינה זוכרת לגמרי שהמשיב אמר לה את הדברים אך לדבריה שידר לה שהיא צריכה לאפשר לו לגעת בה כי אימה לא "נותנת" לו.

 

ב' מסרה כי האירוע האחרון התרחש כנראה בערב פסח כשישנה עם גליל ענק של נייר כסף. המשיב ניגש אליה, נגע בה והיא הרגישה את איבר מינו וצעקה. המשיב הלך לחדרו ואימה נכנסה ושאלה אותה מדוע צעקה ומדוע היא בוכה. האם הפצירה ב- ב' לספר לה ו- ב' סיפרה לה, אז יצאה האם מהחדר ולא אמרה ל- ב' דבר. ב' מסרה כי אחותה א' הגיעה לפני כשלוש שנים בחנוכה וסיפרה לכל אחיותיה ואחיה. המשיב והאם הודו בכך.

בהודעתה מיום 7.2.23 מסרה ב' על אירועים בהם המשיב הכניס את איבר מינו לפיה לאחר שניגש למיטתה לבוש בגטקס. לדבריה: "עובר לי סרט כזה בראש של תמונה כזו שהוא מכניס לי את האיבר מין שלו לפה ומנענע ואז מכניס לאיבר המין שלי". בהמשך מסרה כי היא זוכרת שהמשיב הכניס את איבר מינו לאיבר מינה בזמן שהיא מכווצת אל הקיר וחשה כאב, וכי מעשים אלה החלו לפני שהגיעה לגיל 12 והתרחשו מספר פעמים (ר' גם הודעתה מיום 13.2.23 שעה 11:06 שורות 1-142, הודעתה מיום 13.2.23 שעה 15:08 שורות 94-125, הודעתה מיום 19.2.23 שורות 64-70, 84-89). לדבריה, בהודעתה הראשונה מסרה שאיבר מינו של המשיב נגע באיבר מינה כי לא הצליחה לספר לחוקר שהמשיב אנס אותה (ר' גם הודעתה מיום 19.2.23 שורות 48-54).

בהודעתה מיום 13.2.23 שעה 11:06 מסרה ב' כי היו הרבה אירועים "עם האצבעות, אצבעות גם אני זוכרת פנימה בתוך איבר מין, למעלה מלמטה מאחורה מקדימה" (ר' הודעתה מיום 19.2.23 שורות 165-168).

ב' מסרה כי בעקבות הפגיעה המינית איחרה לבית הספר וחלה התדרדרות בלימודיה. כמו כן תיארה את תחושותיה בזמן שבוצעו בה המעשים המיניים על ידי המשיב, ו"פלאשבקים" אותם הסבירה כתמונות העולות בזיכרונה בזמן קיום יחסי מין עם בעלה, בעקבות נשימות וריח, בהן היא רואה את המשיב מגיע לפגוע בה.

עדותה של הבת ג'

 

 

בהודעתה הראשונה מסרה ג' כי הגיעה להגיש תלונות על עבירות מין שביצע בה המשיב. לדבריה: "בעיקר זה היה שהוא נגע בי בחזה, רוב הפעמים זה היה מעל הבגדים. אני לא זוכרת ב- 100 אחוז, אבל 80 אחוז שזה היה מתחת לבגדים. אני לא בטוחה בעצמי" (ר' גם הודעתה מיום 7.2.23 שורות 114-135, הודעתה מיום 13.2.23 שעה 17:54 שורות 129-146). ג' מסרה כי שכחה מכל מה שהיה וכי רק לפני 6 שנים משהו התעורר בה ושאחותה א' סיפרה לה שהמשיב פגע בה מינית, נזכרה שהמשיב היה מגיע אליה באמצע הלילה. ג' מסרה כי היא זוכרת רעש ובלגאן ואת א' קמה כדי להקיא. ג' מסרה כי המשיב היה נכנס לחדרה עם גטקס כשאיבר מינו בחוץ ונוגע בה. כמו כן מסרה כי המשיב נהג לשבת על כיסא, לקרוא ולגעת באיבר מינו. בהמשך מסרה כי בפעמים הראשונות בזמן שישנה, המשיב הכניס את איבר מינו לפיה: "אני הייתי עושה את עצמי ישנה הוא היה מתיישב על המיטה שלי והייתי שוכבת על הצד ושהוא התיישב אז נשכבתי על הגב ונתתי לו, הוא היה מלטף אותי בחזה היה שואל אותי אם את אוהבת אותו ואם זה נעים לי ולא הייתי עונש לו עשיתי את עצמי ישנה הייתי עם עיניים סגורות" (ר' גם הודעתה מיום 7.2.23 שורות 162-230). לדבריה, בפעמים הראשונות המשיב ליטף את חזה מעל בגדיה והיו פעמים שעשה כן מתחת לבגדיה. ג' מסרה שהמשיב לא נגע באיבר מינה. לדבריה, תחילה לא התנגדה למעשי המשיב, אולם לאחר מספר פעמים החליטה להיצמד אל הקיר.

ג' מסרה כי החליטה להגיש תלונתה וכשראתה שאחיותיה מסרו תלונה, החליטה להתלונן אף היא (ר' גם הודעתה מיום 19.2.23 שורות 17-22).

בהודעתה מיום 13.2.23 שעה 17:54 מסרה ג' כי: "לפני שנה וחצי או שנתיים חלמתי יום אחרי יום שהוא הכניס לי את האיבר לפה ולא רציתי להאמין לזה, זה היה חלום שחזר על עצמו 3 או 4 ימים, זה היה חלום חזק, מציאותי כזה" (שורה 112 ואילך). בהמשך מסרה ג' כי אינה זוכרת כמה פעמים אירע מעשה החדרת איבר מינו של המשיב, לדבריה: "לא זוכרת אולי 3 לא יודעת", "אני חושבת שזה היה יותר מפעם אחת".

בהודעתה מיום 19.2.23 מסרה ג' כי כששמעה את סיפורה של א', הבינה שגם היא נפגעה ולאחר שלושה ימים של ניתוק התחילו לעלות לה תמונות שהמשיב נגע לה בחזה. ג' מסרה כי עד ששמעה את א', לא זכרה דבר. זיכרונה צף לאחר ששמעה את א'.

 

הפרקליטה רוזי כבאז שלחה 4 שוטרות להתפשט ולהיחדר בעירום מלא באמצעות מקלות אצל בני שכטר

 

את ההליך הובילה הפרקליטה תופרת התיקים רוזי כבאז, מי שהעמידה לדין את הגניקולוג בני שכטר.  שכטר התמחה בתופעת הפות הצר, נשים שלא חוות אורגזמה ומתקשות בקליטת זין בפות בגלל הפות הצר.  הטיפול כלל החדרת מקלות גניקולגיים בגדלים שונים (מהדק אל העבה) ודגדוד הפות עד שהן סוף סוף מקבלות אורגזמה.

רוזי כבאז שלחה להני שכטר 4 שוטרות מתחזות ללקוחות עם הואה להתלונן על פות צר, לפסק רגליים ולתת לשכטר להחדיר בכוס שלהן את המקלות שלו.  כל השוטרות דיווחו שהוא גרם להן אורגזמה.

ואנו שואלים, איך פרקליטה שולחת שוטרות להיאנס ולחוות אורגזמה אצל בני שכטר, ועוד לקבל על זה משכורת????

 

הסיוע המשפטי מימן לבנות של גודלבסקי בהמת מגדר פרטית ליקול טמסוט

 

הסיוע המשפטי מימן שלושת הבנות של גודלבסקי עורכת דין.  בשביל מה הן היו צריכות עו"ד במימון המדינה?  איזה תועלת היא הביאה להן?

לא מספיק שהנאשם צריך להתמודד עם הפרקליטה שממומנת ע"י המדינה, עכשיו נכנסת לתמונה עוד בהמה שתוקפת אותו על חשבון הסיוע המשפטי?????

 

 

להלן הודעה מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים

 

 

הותר לפרסום: לבקשת שלוש אחיות שנפגעו מינית מאביהן, בית המשפט המחוזי בתל אביב התיר לפרסם כי אליהו גודלבסקי הורשע ביום 9.4.24 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בביצוע עבירות מין, בשלוש מבנותיו. ביום 11.7.24 נגזר דינו ל-10 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעות.  לתשומת ליבכם, ביהמ"ש התיר לפרסם פרפראזה זו בלבד. הבקשה הוגשה באמצעות הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, המייצג את שלוש האחיות בהליך הפלילי נגד הפוגע (ייצוג נפגעות עבירות מין).

עו"ד ליקול טמסוט, המייצגת את הנפגעות מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים:

"אני מלווה את הנפגעות בהליכים המשפטיים לאורך מעל שנתיים. במהלך תקופה זו נחשפתי לכוחות וליכולות שלהן מצד אחד, אך גם לקושי שלהן מכך שהן נדרשו להמשיך ולשתוק בעקבות איסור הפרסום בפרשה. הנפגעות שמחות שסוף סוף הצדק יצא לאור, אחרי שנים של סבל, ולאחר שחלפו מעל שנתיים מזמן הגשת התלונה. סוף סוף, לא רק שהעובדה שאבא שלהן פגע בהן קיבלה גושפנקא משפטית והוא הורשע ונגזר דינו, אלא בית המשפט הבין את הקושי שלהן – והן כבר לא נאלצות לשמור בסוד את האירועים הקשים שחוו, כפי שהתבקשו על ידי הנאשם לעשות לאורך שנות הפגיעה. האפשרות שניתנה להן, מעתה לא לשמור יותר בסוד את הפגיעה בהן, יש בה כדי להוות איזשהו תחילת מזור לפצעים ונזקים רבים שליוו ועדיין מלווים אותן לאורך השנים".

אחת מנפגעות העבירה אמרה לאחר החלטת בית המשפט להתיר את פרסום שם אביה שפגע בה ובאחיותיה : "אני שמחה על היכולת לשוב ולנשום, אחרי שהבקשה להסיר את איסור הפרסום התקבלה. סוף סוף, הבושה עוברת צד ואנחנו כבר לא צריכות להסתתר מאחורי בושה ואשמה שלא שייכים לנו".

 

 

התובעת בתיק, עו"ד רוזי כבאז מפרקליטות מחוז ת"א (פלילי): "הפרקליטות מברכת על העונש המשמעותי של 10 שנות מאסר בפועל שגזר בית המשפט המחוזי על הרב אליהו גודלבסקי, לאחר שהורשע בביצוע עבירות מין בשלוש מבנותיו. האומץ של הבנות לדבר ולהתלונן הוא שאִפשר לחשוף את האמת על מה שארע בתא המשפחתי, ולכן גם כשהבית, שאמור להיות המקום הבטוח ביותר עבור הילדים, חדל מלהיות מבצר- אין מקום לשתיקה! העונש והפיצוי למתלוננות אמנם לא יוכלו לרפא את הפצעים, אבל יש בכוחם לשלוח מסר ברור של גינוי ועשיית צדק".

https://ch10.co.il/news/979088/

 

 

תיאור המעשים (ראיות לכאורה) לפי השופט אברהם הימן 30/4/2023

 

 

מ"ת 60764-02-23 – מדינת ישראל נגד א' גודלבסקי

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
מ"ת 60764-02-23 מדינת ישראל נ' ג'

לפני	כבוד השופט אברהם הימן
המבקשת		מדינת ישראל
נגד
המשיב		א' ג'

החלטה

לפני בקשה לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים") למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו במסגרת תיק פלילי 60831-02-23.

כתב האישום

ביום 26.2.23 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות מין שביצע בשלוש בנותיו, בעת שהיו קטינות: א' ילידת 1988, ב' ילידת 1989, ג' ילידת 1995.

במסגרת האישום הראשון מיוחסות למשיב עבירות רבות של אינוס בת משפחה לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) ו- (3) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירות רבות של מעשה סדום בבת משפחה לפי סעיף 351(א) יחד עם סעיף 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(א)(1) ו- (3) לחוק העונשין, עבירות רבות של מעשה מגונה בבת משפחה מתחת לגיל 14 לפי סעיף 351(ג)(1) יחד עם סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין (בהתייחס לעבירות שבוצעו עד ליום 12.6.2001), עבירות רבות של מעשה מגונה בבת משפחה מתחת לגיל 16 לפי סעיף 351(ג)(2) יחד עם סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (בהתייחס לעבירות שבוצעו החל מיום 12.6.2001), עבירות רבות של מעשה מגונה בבת משפחה לפי סעיף 351(ג)(3) בנסיבות סעיף 348(ג) לחוק העונשין (בהתייחס לעבירות שבוצעו החל מיום 3.9.2006, עת מלאו לא' 16 שנים).

על פי המתואר בכתב האישום, בין השנים 1995-2004, או סמוך לכך, עת הייתה א' כבת -7 שנים ועד 16 שנים, ביצע בה המשיב עבירות מין רבות, בין היתר כפי המפורט להלן:

במהלך השנים 1995-2000, או בסמוך לכך, עת הייתה א' בגילאי 7-11.5 שנים לערך, במספר רב של הזדמנויות שמועדן המדויק אינו ידוע למבקשת, עת היו המשיב ו-א' בחדר השירות בביתם, חיבק המשיב את א' ונצמד לגופה כשאיבר מינו זקור, ללא הסכמתה החופשית כשהיא מתחת לגיל 14 ולשם סיפוק, גירוי או ביזוי מיניים.

במהלך השנים 2000-2004, או בסמוך לכך, עת הייתה א' בגילאי 11.5-16 שנים לערך, במספר רב של הזדמנויות שמועדן אינו ידוע במדויק למבקשת, בשעות הלילה, ניגש המשיב ל-א' שהייתה במיטתה וביצע בה את המעשים הבאים: ליטף את א' בחזה מעל ומתחת לבגדיה, ללא הסכמתה החופשית ולשם סיפוק, גירוי או ביזוי מיניים, הכניס את ידו מתחת לתחתוניה של א' והחדירה לאיבר מינה על ידי כך שנגע בדגדגן שלה. בחלק מהמקרים האמורים, אמר המשיב ל- א' כי הוא אוהב אותה וביקש ממנה להשיב לו כי היא אוהבת אותו גם כן.

במהלך השנים 2003-2004, או בסמוך לכך, עת הייתה א' בגיל 15 לערך, במספר הזדמנויות שמועדן המדויק אינו ידוע למבקשת, ולכל הפחות בשלוש הזדמנויות שונות, הגיע המשיב למיטתה של א', בשעות הלילה וביצע בה מעשה סדום, בכך שהחדיר את איבר מינו לפיה והגיע לפורקן ללא הסכמתה החופשית. כתוצאה ממעשיו, קפצה א' ממיטתה והקיאה.

במעשיו המתוארים, ביצע המשיב ב- א', בת משפחתו כשהיא קטינה, מעשי אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים, ללא הסכמתה החופשית ולשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.

במסגרת האישום השני מיוחסות למשיב עבירות רבות של אינוס בת משפחה לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) ו- (3) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירות רבות של מעשה סדום בבת משפחה לפי סעיף 351(א) יחד עם סעיף 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(א)(1) ו- (3) לחוק העונשין, עבירות רבות של מעשה מגונה בבת משפחה מתחת לגיל 14 לפי סעיף 351(ג)(1) יחד עם סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין (בהתייחס לעבירות שבוצעו עד ליום 12.6.2001), עבירות רבות של מעשה מגונה בבת משפחה מתחת לגיל 16 לפי סעיף 351(ג)(2) יחד עם סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (בהתייחס לעבירות שבוצעו החל מיום 12.6.2001), עבירות רבות של מעשה מגונה בבת משפחה לפי סעיף 351(ג)(3) בנסיבות סעיף 348(ג) לחוק העונשין (בהתייחס לעבירות שבוצעו החל מיום 8.12.2005, עת מלאו לא' 16 שנים).

על פי המתואר בכתב האישום, בין השנים 2001-2006, או סמוך לכך, עת הייתה ב' כבת 11 עד 17 שנים (להלן באישום זה: "התקופה"), ביצע בה המשיב עבירות מין רבות, בין היתר כפי שיפורט להלן:

במהלך התקופה, במספר הזדמנויות שמועדן אינו ידוע במדויק למבקשת, בשעות הלילה, שהה המשיב במטבח הבית ובעת ש-ב' עברה לידו במטבח, חיבק אותה המשיב, נצמד לגופה, ליטף את חזה מעל ומתחת לבגדיה, כשאיבר מינו זקור ובעודו אומר לה כי הוא אוהב אותה ומחמיא לה על יופיה, ללא הסכמתה החופשית, ולשם סיפוק, גירוי או ביזוי מיניים.

במהלך התקופה, במספר רב של הזדמנויות שמועדן אינו ידוע במדויק למשיבה, בשעות הלילה, ניגש המשיב אל ב' שהייתה במיטתה וליטף את חזה מעל ומתחת לבגדיה, ללא הסכמתה החופשית ולשם סיפוק, גירוי או ביזוי מיניים.

במהלך התקופה, במספר הזדמנויות שמועדן אינו ידוע במדויק למבקשת, בשעות הלילה, ניגש המשיב ל- ב' שהייתה במיטתה, הכניס את ידו מתחת לתחתוניה, החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ונגע בישבנה, ללא הסכמתה החופשית.

במהלך התקופה, במספר הזדמנויות שמועדן אינו ידוע במדויק למבקשת, בשעות הלילה, ניגש המשיב ל- ב' שהייתה שבמיטתה, התקרב אליה והחדיר את איבר מינו לפיה, ללא הסכמתה החופשית. בהמשך לכך, נגע המשיב בגופה של ב' והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, ללא הסכמתה החופשית. בחלק מהמקרים המתוארים, אמר המשיב ל- ב' שהוא אוהב אותה וביקש שתאמר לו שהיא אוהבת אותו.

במהלך שנת 2005, עת הייתה ב' כבת 15 שנים, במועד שאינו ידוע במדויק למבקשת, גמלה בליבה של ב' לגרום למשיב לחדול ממעשיו. לצורך כך, באחד מן הלילות, לנה ב' בחדר שינה אחר ואף הצטיידה בגליל נייר כסף על מנת להתגונן מפני המשיב. בהמשך לכך, בשעות הלילה, הגיע המשיב לחדר בו ישנה ב', ניגש אליה ונגע בחזה, ללא הסכמתה החופשית. ב' צעקה והמשיב נמלט מן החדר.

במעשיו המתוארים, ביצע המשיב ב- ב', בת משפחתו כשהיא קטינה, מעשי אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים, ללא הסכמתה החופשית ולשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.

במסגרת האישום השלישי מיוחסות למשיב עבירות רבות של מעשה סדום בבת משפחה לפי סעיף 351(א) יחד עם סעיף 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(א)(1) ו- (3) לחוק העונשין, עבירות רבות של מעשה מגונה בבת משפחה מתחת לגיל 16 לפי סעיף 351(ג)(2) יחד עם סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, עבירות רבות של מעשה מגונה בבת משפחה לפי סעיף 351(ג)(3) בנסיבות סעיף 348(ג) לחוק העונשין (עבירות שבוצעו החל מיום 14.1.1995, עת מלאו לג' 16 שנים).

על פי המתואר בכתב האישום, בין השנים 2008-2011 (להלן באישום זה: "התקופה") או בסמוך לכך, עת הייתה ג' כבת 13-16 שנים, ביצע בה המשיב עבירות מין רבות, בין היתר, כפי שיפורט להלן:

במהלך התקופה, במספר הזדמנויות שמועדן המדויק אינו ידוע למבקשת ובתדירות שאינה ידועה למבקשת, בשעות הלילה, ניגש המשיב ל- ג' שהייתה במיטתה וליטף את חזה מעל ומתחת לבגדיה, ללא הסכמתה החופשית ולשם סיפוק, גירוי או ביזוי מיניים. בחלק מהמקרים האמורים, שאל המשיב את ג' אם היא אוהבת אותו ואם מה שהוא עושה נעים לה.

במהלך התקופה, במספר הזדמנויות שמועדן המדויק אינו ידוע למבקשת, בשעות הלילה, הגיע המשיב ל- ג' שהייתה במיטתה והחדיר את איבר מינו לפיה, ללא הסכמתה החופשית.

במהלך התקופה, במספר הזדמנויות שמועדן המדויק אינו ידוע למבקשת, בשעות הלילה, שהה המשיב במטבח הבית, כשאיבר מינו מחוץ למכנסיו והוא מחזיקו בידו. כשהבחין המשיב ב-ג' שעברה במטבח, הסתכל עליה והיא עליו, זאת בעודו נוגע באיבר מינו, ללא הסכמתה החופשית לשם סיפוק, גירוי או ביזוי מיניים.

במעשיו המתוארים, ביצע המשיב ב- ג', בת משפחה כשהיא קטינה, מעשי סדום ומעשים מגונים, ללא הסכמתה החופשית ולשם גירוי, סיפוק וביזוי מיניים.

בקשת המעצר

בד בבד עם כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום ועילות מעצר משום מסוכנות, חשש לשיבוש הליכים והימלטות מן הדין.

גדר המחלוקת

בדיון שהתקיים לפני ביום 17.4.23 טענו באות כוח הצדדים בשאלת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמה, לאחר שהגישו עיקרי טיעוניהן בכתב.

באת כוח המבקשת טענה כי התשתית הראייתית מוצקה ומבוססת על הודעותיהן של המתלוננות במשטרה, על ראיות ועדויות בדבר מצבן הנפשי, על עדויות עדים בפניהן חשפו המתלוננת את קרות אירועי הפגיעה המינית אף בסמוך למועד התרחשותם, עדות האם, תיעוד מוקלט של שיחה שקיימה ב' עם האם ותיעוד מוקלט של שיחה שקיימה ב' עם המשיב וכן על גרסת המשיב אשר הודה כי במשך מספר שנים, בשעות הלילה, הגיע לחדרן של המתלוננות ונגע בחזה שלהם, מעל הבגדים, תוך שטען שביצע את המעשים ממקום של אהבת אב לבת, וכדי להרגיען.

באת כוח המשיב טענה כי קיימת חולשה ראייתית נוכח גרסאות מתפתחות וסותרות שמסרו המתלוננות במשטרה אשר אינן תואמות תלונות שהשמיעו המתלוננות במהלך השנים בפני אחרים, נוכח האופן בו נזכרו המתלוננות באירועים הנטענים והאופן בו נחשפו. לטענתה, בהינתן החולשה הראייתית, נוכח חלוף הזמן המשמעותי מאז ביצוע העבירות הנטענות ועד לחשיפתן, היות המשיב אדם כבן 68, שעבר שני צינתורים והוא נעדר עבר פלילי, יש להורות על חלופת מעצר ובעניין זה מוצעת חלופת מעצר בעיר צפת בפיקוח אנושי.

דיון והכרעה

בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים, מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בהליך העיקרי תלוי בהתקיימותם של שלושה תנאים ואלה הם: קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה; קיומה של עילת מעצר; והיעדר חלופה אשר הולמת את מטרת המעצר תוך פגיעה פחותה בנאשם. במסגרת זו ניתן לבדוק גם את האפשרות להורות על מעצרו של הנאשם בתנאי פיקוח אלקטרוני, או לבחון חלופות מעצר אחרות.

כתב האישום מייחס למשיב שלושה אישומים בגין עבירות מין רבות שביצע בשלוש בנותיו, בעת שהיו קטינות.

עניינה של החלטה זו הוא בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ובבחינת קיומו של סיכוי סביר להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו, על בסיס הערכת הראיות והמכלול הראייתי כולו.

התשתית הראייתית הלכאורית לכתב האישום שהוצגה לפני מורכבת מגרסאות המתלוננות כפי העולה מההודעות שמסרו במשטרה, מגרסת המשיב ומעדויות נוספות וכן מתיעוד מוקלט של שיחות שקיימה ב' עם המשיב ועם אימה. ואלה הן עיקרי הראיות:

גרסת המתלוננת א':

א', ילידת 1988, כיום כבת 35, מסרה את גרסתה במשטרה לראשונה ביום 23.1.23, תוך שנגבו ממנה הודעות בתאריכים 23.1.23, 1.2.23, 5.2.23, 6.2.23, 21.2.23. ביום 1.2.23 נערך עימות בין א' לבין המשיב.

בהודעתה הראשונה מיום 23.1.23 מסרה א' כי המעשים המיניים שביצע בה המשיב החלו בעת שהייתה בכיתה א', בגיל 7, ובאו לידי ביטוי בחיבוקים. לדבריה: "יש לנו את המטבח ואחרי המטבח יש חדר של מקררים ולמשל אם הייתי הולכת לשם, אז הוא היה נכנס וסוגר את הדלת והיה מחבק אותי והייתי מרגישה את האיבר מין שלו, או שבחדר הכביסה הוא היה נכנס סוגר את הדלת ומחבק". מעשים אלה נמשכו עד שהגיעה לגיל 11, אז החלו "עניינים יותר רציניים", "זה התחיל בלילה הייתי מתעוררת לסיטואציה שאבא שלי בא ומלטף אותי בחזה, שהתעוררתי אז הוא היה הולך… ואז הוא התחיל להגיע למקומות יותר, … זה התחיל נורא בהדרגה הוא התחיל ממש לגעת לי בפיטמה, נגע לי בדגדגן, זה קרה ממש כמה פעמים, כל פעם שהוא היה נכנס הביתה, אז הלב שלי התחיל לדפוק". בהמשך מסרה כי האירועים התרחשו דווקא בימי שבת: "שהייתי מתעוררת… הוא היה יושב לידי הייתי רואה גטקס חרדי זה מן שק לבן עם פתח מקדימי… לא ידעתי מה זה זיקפה… הייתי רואה משהו מוזר והיום אני מבינה שראיתי זיקפה… ואז היו קטעים מה שקרה בשבת כזה, התעוררתי למציאות שאני עם ליחה בפה… אז לא הבנתי מה זה אומר ובעצם הוא השפריץ עלי ואני מקיאה את החיים שלי ואני בזווית העין רואה שהוא בורח לחדר שלו, ואני בשירותים מקיאה את החיים שלי, זה אני זוכרת שהיה לפחות 3 פעמים", "הוא חזר לגעת לי בפטמות ובדגדגן ושאלתי אותו למה הוא הוא עושה לי את זה והוא אמר לי שהוא אוהב אותי ואמרתי לו, לא ככה, זה היה לקראת גיל 16 ואז אני זוכרת שהוא יצא מהחדר". א' מסרה כי לאחר האירוע שתיארה, שמעה את אחותה צועקת על המשיב "מה אתה עושה את נורמלי? מה אתה משועמם?" וכי הבינה שגם אחותה נפגעה על ידי המשיב. א' מסרה כי האירוע בגיל 16 היה האחרון. א' מסרה כי בעקבות מעשי המשיב, החלה ללבוש תחתונים, גרביים ומכנסיים "כדי שלא תהיה לו גישה". לדבריה, המשיב ביצע בה את המעשים בתדירות של כל יום בשבוע, פעמיים בשבוע או פעם בשבוע. לדבריה, היו פעמים בהם שהמשיב נגע בה ובמקביל נגע בעצמו וכי היא לא הסתכלה לכיוון איבר מינו כי הדבר היה אסור. א' מסרה כי המשיב נגע בדגדגן שלה כשהוא מכניס את ידו מתחת למכנסיה והיא לא חשה כאב. לדבריה, המשיב לא הכניס אצבעות לאיבר מינה. לדבריה, המעשים בוצעו כשהיא הייתה שכובה במיטתה. א' מסרה על תחושותיה. לדבריה, אינה זוכרת כי הזיזה למשיב את היד, אולם זכרה כי חשה קיפאון, מבוכה, גרונה היה יבש והיא לא הייתה מסוגלת לדבר, לא הבינה את המתרחש וחשבה "זה אבא אז אולי מותר לו".

 

 

לדבריה, מעשי הסדום של הכנסת איבר מינו של המשיב לפיה התרחשו שלוש פעמים בשעות לילה מאוחרות בימי שבת וכי לאחר מכן הייתה מקיאה וחשה גועל. לדבריה, באחר שלושת הפעמים, רצה לחדר השירותים כדי להקיא ואימה הגיעה עם חיתול. א' מסרה כי במועד שחל בסוף שנת 2016 עד תחילת 2017, התקשרה למשיב ואמרה לו "למה אתה יוצא על ברלנד שהוא מלוכלך באותו בוץ" והמשיב השיב לה שעשה את "מטוב", שהוא אוהב אותה ושאימה לא נתנה לו ולא הייתה לו ברירה. לדבריה, באותו היום התקשר אליה המשיב ושאל אותה "את נהנית".

 

 

א' השיבה למשיב: "אבא עושה את זה ואני אמורה ליהנות", חשה מבוכה וניתקה את השיחה. בהמשך מסרה שהמשיב לא הכחיש את שהטיחה בו, אמר לה שהוא "בוש ונכלם", "עשיתי את זה בחסד", "אני אהבתי אותך", "זה תיקון הכללי".

 

 

כשנשאלה האם הטיחה במשיב את כל המעשים שביצע בה, השיבה: "לא זה היה הכל ברמיזות לא מדברים". א' מסרה כי לאחר אותה שיחה, התקיימו בינה לבין המשיב שיחות נוספות במהלכן שכנעה אותו ללכת לטיפול, המשיב החל לבכות והודה שעשה את המעשים בה ובאחותה. א' אמרה למשיב כי היא מנתקת איתו את הקשר. לדבריה מדובר בשיחה בקיץ 2019. לאחר מכן שמרה על הקשר עם אימה במשך שלושה שבועות ובשיחה ביניהן אימה בכתה וביקשה שא' תוותר למשיב. א' מסרה כי אחיותיה ב' ו- ג' סיפרו לה שאף הן נפגעו על ידי המשיב, על אחותה ב' ידעה בעקבות האירוע בו שמעה אותה צועקת ועל אחותה ג' לא ידעה.

 

 

לדבריה, אחיותיה הנוספות נפגעו אף הן והיא אינה יודעת האם מהמשיב או מאחיה. כשנשאלה מדוע הגישה תלונה לראשונה במועד הנ"ל, השיבה כי הגיעה במיוחד לארץ כדי להגיש את התלונה: "זה מתבשל הרבה זמן וידעתי שאני צריכה לעשות את זה בשביל עצמי". לדבריה, הגורם שהניע אותה להגיש את התלונה הייתה צפייתה באביה באירוע הצעת הנישואין של אחיה. א' מסרה כי סיפרה לאחיה על הפגיעה המינית שביצע בה המשיב ונעלמה לו. כשביקשה לשוחח עמו, הוא סירב. לדבריה: "… ופשוט לא בא לי שהוא יסתובב כמו טווס בחתונה שלו… ואני סגורה בשיקגו". א' מסרה כי סיפרה לראשונה על הפגיעה המינית לגיסתה א' או לבעלה.

בהודעותיה הנוספות שבה א' ותיארה את המעשים המיניים שביצע בה המשיב:

מעשי החיבוקים, בעת שהייתה בכיתה א' ועד גיל 11 וחצי, במהלכם הרגישה את איבר מינו הזקור של המשיב באזור חזה (הודעה מיום 1.2.23 שורות 14-43, 48, 57-63, הודעה מיום 5.2.23 שורות 14-29, 48-59, הודעה מיום 6.2.23 שורות 29-102, 259-262, גרסת א' בעימות בינה לבין המשיב שורות 21-22, 35-36).

מעשי נגיעה בחזה ובאיבר המין של א', מעל בגדיה, בלילות, בחדר השינה, מספר אירועים (הודעה מיום 1.2.23 שורות 64-118, הודעה מיום 5.2.23 שורות 71-76, גרסת א' בעימות בינה לבין המשיב שורה 23).

מעשי נגיעה בפטמות ובדגדגן של א', מתחת לבגדיה, בעת שהייתה לאחר גיל בת מצווה, בכיתות ז', ח' ו-ט', בתדירות של מספר פעמים בשבוע, כשלעיתים נגע המשיב באיבר מינו (הודעה מיום 1.2.23 שורות 119- 216, הודעה מיום 5.2.23 שורות 81-99, 135-148, גרסת א' בעימות בינה לבין המשיב שורה 60).

מעשי הכנסת איבר מינו של המשיב לפיה של א', הגעתו לפורקן, פעולת ההקאה של א' מיד לאחר מכן, הגעת אימה לשירותים עם חיתול כדי ש- א' תנגב עצמה (הודעה מיום 1.2.23 שורות 217-251, הודעה מיום 5.2.23 שורות 168-190, הודעה מיום 6.2.23 שורות 113-187).

המניע להגשת התלונה (הודעה מיום 1.2.23 שורות 301-305, הודעה מיום 5.2.23 שורות 111-131, 168-190).

שיחת העימות שקיימה עם המשיב (הודעה מיום 5.2.23 שורות 220-229, הודעה מיום 6.2.23 שעה 19:51 שורות 113-187, 242-242, 263-277, הודעה מיום 6.2.23 שעה 23:24 שורות 2-27).

גרסת המתלוננת ב':

ב', ילידת 1989, כיום כבת 34, מסרה גרסתה במשטרה לראשונה ביום 30.1.23, תוך שנגבו ממנה הודעות בתאריכים 30.1.23, 7.2.23, 13.2.23, 19.2.23, 21.2.23. ביום 14.2.23 נערך עימות בין ב' לבין המשיב.

בהודעתה הראשונה מסרה ב' כי הגיעה להתלונן על התעללות מינית שביצע בה המשיב בהיותה בגיל 12 עד 17. לדבריה: "הוא הרבה התעסק לי בחזה, זה התחיל מעל הבגדים, המשיך באיזשהו שלב מתחת, אני סיפרתי לעצמי שאולי אבא צריך לגעת כי ככה זה עובד שהוא נוגע בי כדי שהחזה יגדל. מנגד כל הזמן כעסתי על עצמי שגודל לי החזה כי ככה אני מושכת אותו". בהמשך מסרה ב' כי המעשים המיניים התרחשו בדרך כלל בזמן שהייתה במיטתה. המשיב החל לגעת בחזה מעל בגדיה, לאחר מכן החל להכניס את ידיו מתחת לבגדיה ולגעת בחזה ומעל לתחתוניה. בגיל 13 גברו תדירות המעשים ולדבריה המשיב נגע לה בכל מקום.

 

 

כשתיארה את המעשים המיניים מתחת לתחתוניה, מסרה: "הוא התחיל בטוסיק הוא הכניס ידיים ואז הוא לאט לאט עבר קדימה והוא הכניס אצבעות", "הוא היה נוגע באיבר המין שלו תוך כדי שהוא היה נוגע בי". ב' סיפרה על אירוע שאירע ביום שישי. לדבריה, הייתה עצבנית ובכתה והמשיב הגיע ואמר שייכנס איתה לחדר וירגיע אותה. עד לאותו אירוע נגע בה המשיב, לדבריה, מעל לתחתונים ובאותו אירוע הכניס ידיים, בעת שכולם בבית (ר' גם שורות 51-105, וכן ר' גרסת ב' בעימות בינה לבין המשיב שורות 12, 33). ב' מסרה כי המשיב נהג לצאת לשיעורים ולחזור באמצע הלילה וכי היא לא יכלה להירדם עד ששמעה את השער נפתח. לדבריה, בזמן הפגיעה הרגישה מנותקת מגופה ושאין לה ברירה אלא לשתף עם המשיב פעולה. לדבריה במהלך המעשים הרגישה את איבר מינו של המשיב על גופה ובהמשך על איבר מינה והמשיב נהג לומר לה שהוא אוהב אותה וביקש שתאמר לו שהיא אוהבת אותו. ב' מסרה שאינה זוכרת לגמרי שהמשיב אמר לה את הדברים אך לדבריה שידר לה שהיא צריכה לאפשר לו לגעת בה כי אימה לא "נותנת" לו. ב' מסרה כי האירוע האחרון התרחש כנראה בערב פסח כשישנה עם גליל ענק של נייר כסף. המשיב ניגש אליה, נגע בה והיא הרגישה את איבר מינו וצעקה.

 

 

המשיב הלך לחדרו ואימה נכנסה ושאלה אותה מדוע צעקה ומדוע היא בוכה. האם הפצירה ב- ב' לספר לה ו- ב' סיפרה לה, אז יצאה האם מהחדר ולא אמרה ל- ב' דבר. ב' מסרה כי אחותה א' הגיעה לפני כשלוש שנים בחנוכה וסיפרה לכל אחיותיה ואחיה. המשיב והאם הודו בכך.

בהודעתה מיום 7.2.23 מסרה ב' על אירועים בהם המשיב הכניס את איבר מינו לפיה לאחר שניגש למיטתה לבוש בגטקס. לדבריה: "עובר לי סרט כזה בראש של תמונה כזו שהוא מכניס לי את האיבר מין שלו לפה ומנענע ואז מכניס לאיבר המין שלי". בהמשך מסרה כי היא זוכרת שהמשיב הכניס את איבר מינו לאיבר מינה בזמן שהיא מכווצת אל הקיר וחשה כאב, וכי מעשים אלה החלו לפני שהגיעה לגיל 12 והתרחשו מספר פעמים (ר' גם הודעתה מיום 13.2.23 שעה 11:06 שורות 1-142, הודעתה מיום 13.2.23 שעה 15:08 שורות 94-125, הודעתה מיום 19.2.23 שורות 64-70, 84-89).

 

 

לדבריה, בהודעתה הראשונה מסרה שאיבר מינו של המשיב נגע באיבר מינה כי לא הצליחה לספר לחוקר שהמשיב אנס אותה (ר' גם הודעתה מיום 19.2.23 שורות 48-54).

בהודעתה מיום 13.2.23 שעה 11:06 מסרה ב' כי היו הרבה אירועים "עם האצבעות, אצבעות גם אני זוכרת פנימה בתוך איבר מין, למעלה מלמטה מאחורה מקדימה" (ר' הודעתה מיום 19.2.23 שורות 165-168).

ב' מסרה כי בעקבות הפגיעה המינית איחרה לבית הספר וחלה התדרדרות בלימודיה. כמו כן תיארה את תחושותיה בזמן שבוצעו בה המעשים המיניים על ידי המשיב, ו"פלאשבקים" אותם הסבירה כתמונות העולות בזיכרונה בזמן קיום יחסי מין עם בעלה, בעקבות נשימות וריח, בהן היא רואה את המשיב מגיע לפגוע בה.

גרסת המתלוננת ג':

ג', ילידת 1995, כיום כבת 28, מסרה גרסתה לראשונה במשטרה ביום 2.2.23, תוך שנגבו ממנה הודעות בתאריכים 2.2.23, 7.2.23, 13.2.23, 19.2.23, 21.2.23.

בהודעתה הראשונה מסרה ג' כי הגיעה להגיש תלונות על עבירות מין שביצע בה המשיב. לדבריה: "בעיקר זה היה שהוא נגע בי בחזה, רוב הפעמים זה היה מעל הבגדים. אני לא זוכרת ב- 100 אחוז, אבל 80 אחוז שזה היה מתחת לבגדים. אני לא בטוחה בעצמי" (ר' גם הודעתה מיום 7.2.23 שורות 114-135, הודעתה מיום 13.2.23 שעה 17:54 שורות 129-146). ג' מסרה כי שכחה מכל מה שהיה וכי רק לפני 6 שנים משהו התעורר בה ושאחותה א' סיפרה לה שהמשיב פגע בה מינית, נזכרה שהמשיב היה מגיע אליה באמצע הלילה. ג' מסרה כי היא זוכרת רעש ובלגאן ואת א' קמה כדי להקיא. ג' מסרה כי המשיב היה נכנס לחדרה עם גטקס כשאיבר מינו בחוץ ונוגע בה. כמו כן מסרה כי המשיב נהג לשבת על כיסא, לקרוא ולגעת באיבר מינו. בהמשך מסרה כי בפעמים הראשונות בזמן שישנה, המשיב הכניס את איבר מינו לפיה: "אני הייתי עושה את עצמי ישנה הוא היה מתיישב על המיטה שלי והייתי שוכבת על הצד ושהוא התיישב אז נשכבתי על הגב ונתתי לו, הוא היה מלטף אותי בחזה היה שואל אותי אם את אוהבת אותו ואם זה נעים לי ולא הייתי עונש לו עשיתי את עצמי ישנה הייתי עם עיניים סגורות" (ר' גם הודעתה מיום 7.2.23 שורות 162-230). לדבריה, בפעמים הראשונות המשיב ליטף את חזה מעל בגדיה והיו פעמים שעשה כן מתחת לבגדיה. ג' מסרה שהמשיב לא נגע באיבר מינה. לדבריה, תחילה לא התנגדה למעשי המשיב, אולם לאחר מספר פעמים החליטה להיצמד אל הקיר.

ג' מסרה כי החליטה להגיש תלונתה וכשראתה שאחיותיה מסרו תלונה, החליטה להתלונן אף היא (ר' גם הודעתה מיום 19.2.23 שורות 17-22).

בהודעתה מיום 13.2.23 שעה 17:54 מסרה ג' כי: "לפני שנה וחצי או שנתיים חלמתי יום אחרי יום שהוא הכניס לי את האיבר לפה ולא רציתי להאמין לזה, זה היה חלום שחזר על עצמו 3 או 4 ימים, זה היה חלום חזק, מציאותי כזה" (שורה 112 ואילך). בהמשך מסרה ג' כי אינה זוכרת כמה פעמים אירע מעשה החדרת איבר מינו של המשיב, לדבריה: "לא זוכרת אולי 3 לא יודעת", "אני חושבת שזה היה יותר מפעם אחת".

בהודעתה מיום 19.2.23 מסרה ג' כי כששמעה את סיפורה של א', הבינה שגם היא נפגעה ולאחר שלושה ימים של ניתוק התחילו לעלות לה תמונות שהמשיב נגע לה בחזה. ג' מסרה כי עד ששמעה את א', לא זכרה דבר. זיכרונה צף לאחר ששמעה את א'.

עדות אימן של המתלוננות:

אימן של המתלוננות אישרה כי המתלוננות א' ו- ב' סיפרו לה שהמשיב ליטף אותן "עד החזה מהבגדים" ועשה כן רק ל- ב'. בעקבות כך שוחחה עם המשיב, אמרה לו שהן לא רוצות את זה והוא הפסיק. האם אישרה את האירוע שתיארה ב' וכי שמעה את צעקותיה. האם מסרה כי פנתה למשיב ואמרה לו שזה לא בסדר והמשיב ניגש ל- ב' ואמר לה שהוא מצטער. האם מסרה כי: "הוא התכוון ללטף אותה ונסחף על החזה". בהמשך מסרה: "זה התחיל באמת מאהבה מרחמנות עליהן וזהו הוא נסחף אבל הוא לא הגיע למקומות מיניים הוא יהודי". לדבריה, המשיב פנה לרב כדי לבקש עזרה. לדבריה: "חוץ מהלטיפות זה לא נכון" (הודעתה מיום 30.1.23, הודעתה מיום 30.1.23, שורה 96-109, ר' גם הודעתה מיום 8.2.23 שורות 19-20, הודעתה מיום 12.2.23 שורה 15 ואילך).

בהודעתה מיום 8.2.23 מסרה אימן של המתלוננות כי בתה א' הקיאה מדי פעם בזמן מחזור. האם אישרה כי שמעה את ב' צורחת וכי ב' סיפרה לה שהמשיב ליטף אותה מעל הבגדים על החזה. האם פנתה למשיב והוא ביקש סליחה מ- ב'. בהמשך מסרה כי ב' סיפרה לה על מספר פעמים בהם המשיב ליטף אותה על החזה. האם מסרה כי המשיב ביצע את המעשה ל- א' ול-ג' והיא ביקשה מהמשיב להפסיק לשבת לידן.

תיעוד מוקלט של שיחה בין ב' לבין אימה:

האם תועדה מסבירה ל- ב' שהמשיב התכוון ללטף, להרגיע ואמר שהוא מרחם עליהן, לא התכוון להתעלל וכנראה נסחף. ב' הטיחה באימה כי המשיב ביצע את המעשים בלילה ולא מתוך רחמים.

תיעוד מוקלט של שיחה בין ב' לבין המשיב:

ב' מתועדת מטיחה במשיב בשיחה עמו כי הכניס לה ידיים לחזה ולתחתונים בלילות. המשיב השיב ל- ב' כי לא עשה כדי לצער וכי הוא ואימה מתביישים ולא יודעים מה לעשות.

עדויות על מצבן הנפשי של המתלוננות בעקבות החשיפה:

עדות הגב' ר' רענן, פסיכולוגית קלינית. העדה מסרה בהודעתה מיום 9.2.23 כי א' פנתה אליה בסוף שנת 2019 בשל סימפטומים של מתח, מיגרנות וצרידות שחוותה לקראת אירוע משפחתי בארץ. העדה מתארת תהליך חשיפה הדרגתי של העלאת זיכרונות ספציפיים החל מחודש ינואר 2022. העדה מסרה כי הסימפטומים מהם סובלת א' הלמו את דיווחיה על הפגיעה ומתאימים לאבחנה קלינית של פוסט טראומה מורכבת.

עדויות הגב' עדנה לודמיר רבינוביץ, (מנהלת מרכז "בנפשנו" לטיפול בנפגעות טראומה מינית), הגב' מורן מאלי, עובדת סוציאלית במרכז "בנפשנו", והגב' ש' מדן (ב), המתארות את תהליך החשיפה ומצבה הנפשי של ב' במסגרת טיפול שהחל בספטמבר 2017.

 

 

 

עדות הגב' רעות שר, פסיכיאטרית, בפניה חשפה ג' את הפגיעה המינית מצד אביה. העדה מתארת את מצה הנפשי של ג' שהתבטא בתסמינים של פוסט טראומה מורכבת.

שימו לב:  רעות שר עובדת במכון של עדנה לודמיר "בנפשנו".

 

עדות בעלה של א', אשר מסר כי לאחר כחודשיים מאז שנישא ל- א' חשפה היא בפניו שאבא שלה נגע בה ותיאר את מצבה הנפשי.

עדות בעלה של ב', אשר מסר כי כחודש לאחר שנישא ל- א' לפני כ- 15 שנה (בשנת 2007), חשפה בפניו א' כי נפגעה על ידי אביה. העד תיאר את מצה הנפשי של ב'.

עדות הגב' י' פ', מדריכת כלות, אשר מסרה כי פגשה את ב' בסמוך לפני חתונתה. ב' חשפה בפניה כי נפגעה מינית על ידי אביה. העדה תיארה את החשיפה, את הפרטים שמסרה לה ב' ואת מצבה הנפשי.

עדות הגב' ח' ש', קוסמטיקאית שטיפלה ב- ג'. העדה מסרה ש-ג' חשפה בפניה שנפגעה על ידי בן משפחה ללא פרטים ותיארה את מצבה הנפשי.

גרסת המשיב:

בחקירתו הראשונה ביום 30.1.23 הכחיש המשיב את מעשי הפגיעה המינית ב- א' שהוטחו בו והכחיש כי ליטף ל- א' את החזה באמצע הלילה. המשיב טען כי אינו זוכר אירוע בו ב' צעקה עליו באמצע הלילה. המשיב אישר שיחה עם א' לאחר שהביע דברי מחאה על "ברלנד" והכחיש כי הודה במעשים מיניים שהטיחה בו.

בחקירתו ביום 1.2.23 הכחיש המשיב את המעשים המיניים שביצע ב- ב' וטען כי המתלוננות מוסתות על ידי מישהו וכי מדובר בעלילות והזיות. לדבריו: "מאז שיצאתי על ברלנד הרבה קמו עלי וגם הם והם מהצד השני בנו עלי כזה תיק". כשהושמעה לו השיחה המוקלטת עם ב', המשיב שתק ומסר כי אינו יודע איך להגיב. בהמשך כשהוטח כי הוא תועד מתנצל בפני ב' על שהכניס לה אצבעות השיב: "אני לא יודע איך להגיב לך, רוב הדברים לא היו", "תחת הבגדים אף פעם לא היה שום דבר, מעל הבגדים היו ליטופים, אף פעם לא משהו שקשור למין", "ליטפתי את השדיים זה הכול", "אני חשבתי שהם נהנו מזה עד שהבנתי שהם לא נהנו מזה אז הפסקתי". המשיב מסר כי ביצע את המעשים בהם הודה לשלוש המתלוננות. המשיב מסר כי בשיחתו עם ב', נמנע מלריב איתה על מעשים שהתרחשו ועל אלה שלא. המשיב מסר כי לא ידע שמעשיו מהווים הטרדה מינית ועשה אותם מתוך אהבה של אב לבת. המשיב אישר כי ביצע את המעשים בהם הודה בלילה וטען כי המתלוננות היו ערות. בחקירותיו הנוספות ובעימותים שנערכו בינו לבין א', ב' והאם- שב המשיב על גרסתו.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהועבר לעיוני ונתתי דעתי לטיעוני באות כוח הצדדים, הן אלה שבכתב והן אלה שבעל פה, אני סבור כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית במידה ובעוצמה הנדרשת למעצר עד תום ההליכים וכי אין בטענות ההגנה, בשלב זה, להחלישה.

כידוע, בשלב זה של הבחינה הראייתית הלכאורית נדרש בית המשפט לבחינת שאלת קיומו של סיכוי סביר להרשעה, מבלי להידרש למהימנות העדים או למשקלן של הראיות, "זאת למעט אם נגלות בחומר החקירה סתירות גלויות ומהותיות המכרסמות באופן מהותי בעוצמת התשתית הראייתית הלכאורית" (בש"פ 4698/20 פלוני נ' מדינת ישראל (16.8.20), פסקה 22).

חומר הראיות מבוסס על הודעות שנגבו משלוש המתלוננות. לאחר שעיינתי באלה אני סבור כי מדובר בגרסאות יציבות המגלות עקביות בתיאור המעשים המיוחסים למשיב, ללא סתירות מהותיות, ואשר נמצא להן חיזוקים בראיות ובעדויות חיצוניות.

א' תיארה בעדותה את המעשים המיניים שביצע בה המשיב מעת שהייתה כבת 7 עד 16 שנים, ככאלה שהחלו במעשים מגונים תחילה מעל הבגדים ובהמשך מתחת לבגדים ואשר הלכו והסלימו כדי מעשי אינוס (באמצעות אצבעות ונגיעה בדגדגן) ומעשי סדום (הכנסת איבר מין לפיה). א' מסרה פרטים על אודות האירועים, לרבות הבגדים שלבש המשיב (גטקס), תדירות האירועים, עיגונם בזמן וכן תיארה את תחושותיה הפיזיות והרגשיות, מצבה הפיזי (פעולות הקאה) וכן את מחשבותיה במהלכם. עדותה של א' על ריצתה לשירותים, לאחר מעשי הסדום שביצע בה המשיב, על מנת להקיא, נתמכת בעדות אימה כי הייתה עדה להקאתה של א'.

ב' מסרה תיאור של המעשים המיניים שביצע בה המשיב מעת שהייתה כבת 12 עד 17 שנים. תחילה נגע המשיב בחזה מעל בגדיה ובהמשך נגע בחזה מתחת לבגדיה ובאיבר מינה מתחת לתחתוניה. ב' מסרה תיאור על אודות אירוע באחד מימי שישי במהלכו נכנס עמה המשיב לחדר בניסיון להרגיעה ובאותה הזדמנות נגע בה מתחת לתחתוניה. ב' מסרה כי המשיב ביצע בה מעשי אינוס (באמצעות אצבעות ואיבר מין) ומעשי סדום (הכנסת איבר מין לפיה). ב' מסרה תיאור של האירוע האחרון במהלכו ניגש אליה המשיב, נגע בה והיא צעקה תוך שאימה שמעה אותה וניגשה אליה. האם אישרה בעדותה את העובדה ששמעה את צעקתה של ב' ובכך תימוכין לגרסת ב'. גרסתה של ב' נתמכת גם בתיעוד שיחה שקיימה עם אימה, המאשרת באותה שיחה שהמשיב ליטף ולא התכוון להתעלל, וכן בתיעוד שיחה של ב' עם המשיב, במהלכה הטיחה בו ב' כי ביצע בה מעשים של החדרת ידיים לחזה ולתחתוניה בלילות. המשיב מצדו לא הכחיש את המעשים אלא תירץ מעשיו בכך שלא התכוון לצערה.

ג' מסרה תיאור על מעשים מגונים ומעשי סדום שביצע בה המשיב ותיארה הליך הדרגתי שהחל בליטוף חזה מעל לבגדיה ובהמשך מתחת לבגדיה ושיאו במעשי סדום (הכנסת איבר מין לפיה).

עדות האם מחזקת את עדויות המתלוננות, גם באשר על פיה ידעה על מעשים מיניים שביצע המשיב במתלוננות, לדבריה מעשי "ליטוף חזה", ביקשה ממנו להפסיק את המעשים והוא הביע צער.

חיזוק נוסף לגרסאות המתלוננת נמצא בעדויות גורמים טיפוליים, בני משפחה ועדים נוספים בפניהן חשפו המתלוננות כי נפגעו מינית על ידי אביהן. עדים אלה מסרו על אודות עצם החשיפה ומצבן הנפשי של המתלוננות בעת החשיפה. מטבע הדברים אין לצפות כי חשיפת המתלוננות את מעשי הפגיעה המינית בפני עדים אלה ובמיוחד בני משפחה תכלול פירוט מלא של כל המעשים, ואין בכך שאותם עדים לא מסרו פירוט מלא על כלל המעשים, כדי לערער את גרסאותיהן המלאות של המתלוננות במשטרה.

גרסת המשיב נמצאה כגרסה מתפתחת ומשום כך ניתן למצוא בה חיזוק לגרסת המתלוננות. בחקירתו הראשונה הכחיש המשיב את המיוחס לו לרבות מעשי ליטוף חזה של א' באמצע הלילה. שינוי בגרסתו חל בחקירתו השנייה, לאחר שהושמעה לו השיחה המוקלטת עם ב'. תחילה טען המשיב כי "רוב הדברים לא היו" ובהמשך אישר כי ליטף את המתלוננות בחזן מעל הבגדים בלילות.

עיקר טענותיה של הסנגורית נוגעות למהימנות גרסאותיהן של המתלוננות ולמשקל שיש להעניק להן, כאשר הטענה היא שלא ניתן להסתמך על זיכרונן את מעשי האינוס ומעשי הסדום. טענה זו שעניינה באמינות המתלוננות ובמהימנות גרסאותיהן בשל זיכרון לקוי היא טענה שמקומה להתברר בהליך העיקרי. בהקשר זה אפנה לדברי בית המשפט העליון בבש"פ 4698/20 שאוזכר לעיל:

 

" בניגוד לטענת העורר כי הערר לא נסוב כנגד מהימנות עדותן של המתלוננות, הרי שהטענה בדבר "זיכרון מודחק" או "זיכרון שווא" היא אכן טענה הנסובה בעיקרה על אמינותן ומהימנותן של המתלוננות. לא רק שמדובר בשאלה של מהימנות גרסאות, אלא שמתעוררת במקרים כאלה תת-סוגיה נפרדת ומורכבת של "מהימנות אובייקטיבית" מול "מהימנות סובייקטיבית". היינו, נדרש שרטוט קו גבול עדין בין מהימנות גרסת עד המתייחסת לאירועים שהתרחשו במציאות לבין מהימנות גרסת עד אשר מאמין שמדובר באירועים שהתרחשו במציאות אף כי הדבר נובע מטעות או ממצב נפשי (ראו למשל: ע"פ 8203/11 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.9.2012)). לצורך בחינת מהימנות גרסה, במקרים אלה, על בית המשפט להידרש במסגרת ההליך העיקרי לתשתית הראייתית לעומקה, בהתייחס לשורה ארוכה של פרמטרים (ע"פ 5582/09 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.10.2010); ע"פ 2218/10 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (21.11.2011) (להלן: עניין פלוני)). עצם העלאת הטענה בדבר זיכרון שווא אינה מובילה בהכרח למסקנה כי על בית המשפט להידרש לסוגיה המורכבת של מהימנות גרסת המתלוננת, כבר בשלב המעצר. לא קיימים כללים אחרים באשר לבחינת מהימנות עדויות בשלב המעצר גם במקרים בהם מתעוררת סוגיה של זיכרונות שווא (ראו גם, למשל: בש"פ 11080/08 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.1.2009))".

מעבר לצורך, אציין כי באשר למתלוננת א' נטען כי סיפרה שנהגה למצוץ אצבע בלילות ומסרה שלא ראתה את איבר מינו של המשיב והיא אינה זוכרת שאיבר מינו היה בתוך פיה. עם זאת אין להתעלם מכך שבעדותה מסרה כי בעת שהמשיב ביצע בה מעשי סדום, עצמה את עיניה, תוך שהרגישה "משהו גדול יותר" מאצבע ש"השפריץ" לה "ליחה" לתוך הפה. באשר למתלוננת ב' נטען כי לא ניתן לסמוך על זיכרונה המבוסס על "פלאשבקים" ו"חלומות". באשר למתלוננת ג' נטען כי זיכרונה נבע מתוך חלום שחלמה, חלום שהפך לזיכרון לאחר ששמעה את גרסתה של א'. עיון מוקפד בגרסתן לאורך כל הודעותיהן מגלה כי מסרו גרסה עקבית הכוללת פרטים רבים ולפיכך איני מוצא כי טיעוני ההגנה האמורים מפחיתים בשלב זה מסיכויי ההרשעה.

אף טענות ההגנה בדבר חשש לזיהום או תיאום עדויות צריכות להתברר בהליך העיקרי. חשש זה אינו עולה באופן מבוסס מחומר הראיות, ובמיוחד נוכח העובדה כי המתלוננות חשפו את מעשי הפגיעה המינית בפני גורמים טיפוליים ובני משפחה שונים, כשהן עושות כן שנים מספר לפני שהגישו תלונה במשטרה.

באשר לטענה לקיומם של מניעים זרים להגשת התלונות. מחומר הראיות שהוצג לפני עולה כי לא נמצאות אינדיקציות לעלילת שווא גם לאחר שכיוונים כאלה נחקרו.

כמו כן לא קיימות אינדיקציות ראייתיות המצביעות על ביצוע המעשים המיניים במתלוננות על ידי אחרים.

סוף דבר הוא שאני קובע כי המבקשת עמדה בנטל להוכיח קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לנוכח מהות העניין דהיינו עבירות מין שביצע המשיב בבנותיו, אני קובע כי קיימת עילה למעצר עד תום ההליכים משום מסוכנותו של המשיב.

השאלה שיש לתת עליה הדעת היא האם כלשון החוק: "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה". אני סבור שיש מקום להמשך דיון בשאלה זו.

דיון ההמשך יהיה ביום 4.5.23 בשעה 9:00 לפניי.

המזכירות תעדכן את היומן ותעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט' אייר תשפ"ג, 30 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.

https://www.verdicts.co.il/%D7%9E-%D7%AA-60764-02-23-%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%AA-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%90-%D7%92-30-04-2023/

 

PDF

 

אברהם הימן חושף את התלונות העסיסיות של הבנות של אליהו גדולבסקי 60764-02-23

 

 

ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים אצל הפמינאצית מיכל  אגמון גונן

 

השופטת היא הראשונה מימין ובאמצע בהמת המגדר הדוחה אמי פלמור.  משמאל פוסיה משדולת הנשים.

 

מ"ת  60764-02-23 – מדינת ישראל נגד אליהו גודלבסקי

 

	בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
	מ"ת 60764-02-23 מדינת ישראל נ' אליהו גודלבסקי

לפני:	כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן
המבקשת:		מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד מורג לנגנטל וסולי לביא מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי)
נגד
המשיב:		פלוני ע"י ב"כ עוה"ד שלומציון גבאי מנדלמן ואסתר בר ציון

החלטה

כיון שהוסרו פרטים מזהים של המשיב והמתלוננות ניתן לפרסם החלטה זו.

1. לפניי בקשת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בקשה לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן:חוק המעצרים). הדיון מתמקד בשאלת השחרור לחלופת מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני, כאשר נקבע כי קיימות ראיות לכאורה, וחזקת מסוכנות סטטוטורית לגבי העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום.
2. מדובר באב, רב בישראל, שעל פי כתב האישום במשך שש עשרה שנים אנס וביצע מעשי סדום ומעשים מגונים בבנותיו הקטינות. המשיב, על פי המיוחס לו בכתב האישום, החל בביצוע עבירות המין כלפי הבת הראשונה, א', כשזו הייתה בת 7 בלבד, ילדה קטנה, והם הסתיימו רק כשמלאו לה 16 (בין השנים 1995-2004). המשיב מואשם באישום הראשון בנוגע לבתו זו בריבוי עבירות של מעשה אינוס בבת משפחה, ריבוי עבירות של מעשה סדום וריבוי עבירות של מעשה מגונה, לרבות בבת משפחה מתחת לגיל 16, ובבת משפחה מתחת לגיל 14.

במקביל, החל הנאשם לבצע עבירות מין, כמתואר בכתב האישום, גם בבתו השנייה ב', מעת שהייתה בת 11 ועד שמלאו לה 17 (בין השנים 2006-2001). המשיב מואשם באישום השני בנוגע לבתו זו בריבוי עבירות של מעשה אינוס בבת משפחה, ריבוי עבירות של מעשה סדום וריבוי עבירות של מעשה מגונה, לרבות בבת משפחה מתחת לגיל 16, ובבת משפחה מתחת לגיל 14.

משהבת השנייה בגרה, החל הנאשם, כך על פי כתב האישום, לבצע עבירות מין בבתו השלישית ג', כשהייתה בת 13, והפסיק בביצוע המעשים, כשמלאו לה 16 (בין השנים 2011-2008). המשיב מואשם באישום השלישי בנוגע לבתו זו בריבוי עבירות של מעשה סדום וריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטינה בת משפחה, לרבות בבת משפחה מתחת לגיל 16.

3. המשיב הודה בביצוע מעשים מגונים בבנותיו, בכך שמשך שנים, בשעות הלילה הגיע לחדרן של המתלוננות ונגע בחזה שלהן, לטענתו "מעל הבגדים". המשיב הכחיש כי ביצע מעשה אינוס ומעשי סדום במתלוננות וטען כי מדובר ב"סדום ועמורה", טענות עליהן חזר גם בדיון לפניי.

כתב האישום והמעשים המיוחסים לנאשם חמורים ביותר. אסקור להלן את השתלשלות ההליך עד כה, ולאחר מכן אכריע בבקשה שלפניי.

ההליך עד כה

4. המשיב נעצר ביום 30.1.23, ומעצרו הוארך מעת לעת עד ליום 26.2.23 על פי החלטות כב' השופטת כריסטינה חילו-אסעד (בתיק מ"י 71491-01-23). ביום 26.2.23, הוגשו כנגד המשיב כתב אישום ובקשה להאריך את מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

ביום 17.4.23, לאחר שהוגשו טיעונים בכתב בעניין, התקיים דיון בשאלה האם קיימות ראיות לכאורה. ביום 30.4.23 ניתנה החלטתו של כב' השופט אברהם הימן, שקבע כי קיימות ראיות לכאורה, ולאור המסוכנות הסטטוטורית קיימת עילת מעצר.

 

 

נקבע דיון המשך בשאלה אם ניתן לשחרר את המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני או חלופה אחרת.

5. ביום 4.5.23 התקיים דיון בשאלת החלופה, לפני כב' השופט הימן, בסיומו קבע, כי על אף שככלל, בית המשפט יכול לבחון בעצמו התאמת חלופה ומפקחים, הרי כיוון שמדובר בעבירות מין שביצע האב בבנותיו, וכיון שהמפקחים שהוצעו באותו שלב היו בני משפחה, הורה לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של המשיב. כיון ששירות המבחן ביקש דחיה לצורך הגשת תסקיר, קיים כב' השופט הימן דיון נוסף ביום 4.6.23 בו ביקשה ההגנה שוב כי המשיב ישוחרר עוד לפני ששירות המבחן יגיש תסקיר בעניינו. השופט היימן חזר וקבע כי יש להמתין לתסקיר שירות המבחן.
6. ביום 19.6.23 הוגש תסקיר המבחן, שלא המליץ על מעצר בפיקוח אלקטרוני או על שחרור בחלופה אחרת ואף לא על מסגרת טיפולית. שירות המבחן נפגש עם המשיב (באמצעות היוועדות חזותית), עם המפקחים, וכן שוחח עם שתיים מבנותיו המתלוננות (השלישית חיה בחו"ל). על פי חוות הדעת, עובר למעצרו שימש המשיב רב, והעביר הרצאות, שיעורי חיזוק דת והדרכה לאורח חיים דתי ותקין ברחבי הארץ. על פי התסקיר, ולכך יש חשיבות להחלטה בעניינו, המשיב תיאר תקופות בהן נמשך מינית לבנותיו הקטנות, ואישר כי חיבק אותן ונגע בחזה שלהן מעל הבגדים. המשיב טען לפני שירות המבחן כי הבעייתיות בהתנהגותו חלפה כיוון שהתחזק בדת והציב לעצמו גבולות וסייגים. שירות המבחן ציין בסיכום לגבי מסוכנותו כי: "קיים סיכון במצבו של המשיב להתנהגות מינית פוגענית ובלתי מווסתת כלפי קטינות וצעירות חלשות". (הדגשה שלי – מ' א' ג').

אשר למפקחים שהוצעו אז, כולם בני משפחה, ציין שירות המבחן כי במהלך השנים עלו חשדות להתנהגויות מיניות חריגות ולפגיעה מינית בבנות, פגיעה אשר דווחה על ידי אחת הנפגעות, אך בני המשפחה לא פנו לגורמים כלשהם. שירות המבחן התרשם כי בני המשפחה: "נמנעים מלהתבונן במצבי הסיכון העולים מהתנהגותו, לרבות אפשרות להתנהלות מניפולטיבית ובלתי מווסתת הממוקדת בצרכיו ודחפיו המיניים הפוגעניים".

לאור האמור נמנע שירות המבחן מהמלצה כלשהי בעניינו.

7. ביום 20.6.23, התקיים דיון לפני כב'השופט מרדכי לוי, בו ביקשו ב"כ המשיב דחיית הדיון כדי לגבש את עמדתם, לאור התסקיר השלילי. השופט לוי נעתר לבקשה והדיון נדחה ליום 12.7.23, לפני השופט התורן באותו יום.

ביום 11.7.23, יום לפני המועד שהיה קבוע לדיון, הגישו ב"כ המשיב חוו"ד פרטית בעניין מסוכנותו של המשיב ו"ניהול הסיכון" העולה מהמשיב, כלשון חוות הדעת. חוות דעת שהוכנה בידי ד"ר נמרוד שני, פסיכולוג קליני מומחה, ממרכז "התחלה חדשה", ורותם קירש בן-עמי, קרימינולוגית שיקומית חברתית (להלן: חוות הדעת הפרטית).

 

 

בחוות הדעת הפרטית הוצעה חלופת מעצר שונה, בישיבה שלא בעיר מגוריו של המשיב, בפיקוח מפקחים שונים.

 

גב' בן עמי קיימה ראיון בן שעתיים עם המשיב, ועיינה בכתב האישום ובקשת המעצר עד תום ההליכים. כן נפגשה עם אחד המפקחים המוצעים וערכה שיחות טלפון עם האחרים. אעמוד בהמשך על תוכן חוות הדעת הפרטית.

8. ביום 12.7.23, התקיים דיון לפני כב'השופט ציון קאפח. ב"כ המשיב ביקשו כי בית המשפט יתייחס לחוות הדעת הפרטית. וכך קבע כב' השופט קאפח בהחלטתו:

"בתחילת ישיבת היום שיקפתי בפני באות כח המשיב את הקושי שבהגשת חוו"ד פרטית מול תסקיר המעצר. הסבתי שימת הלב להוראת החוק המפורשת בסע' 21א(א) לחוק המעצרים כי ביהמ"ש ידרש לתסקיר מעצר.

באות כח המשיב השיבו כי הן עותרות להפנות את חווה"ד לבחינה חוזרת של שרות המבחן.

לאחר קבלת תגובת ב"כ המדינה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לעשות כן.

בהינתן מסוכנות המשיב, ברי כי שאלת הפיקוח אינה השאלה הרלוונטית משום שעל המשיב לדלג תחילה על משוכת האמון. בנסיבות הקיימות, אין לתת במשיב אמון.

עוד יש לציין ולומר כי למתלוננות מגיע שקט נפשי אשר יבוא לידי ביטוי בסיום הליך זה.

סוף דבר, אני מורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים."

9. ב"כ המשיבים הגישו ערר על החלטה זו לבית המשפט העליון. כב'השופט חאלד כבוב קבע בהחלטתו (בש"פ 5496/23 מיום 24.7.23), כך:

"שמעתי את טיעוני באות כוח הצדדים. באות כוח העורר טענו כי נוכח דברי בית משפט קמא במהלך הדיון, הן סברו כי יש כוונה להפנות את העורר לקבלת תסקיר משלים וכי מטעם זה הן נמנעו מהשלמת טיעון בכל הקשור לבחינת חלופת מעצר, מסוכנות וכיוצא בזאת.

ב"כ המשיבה, בהגינותה, הסכימה להחזרת הדיון לבית משפט קמא להשלמת טיעון, וזאת מבלי שיהיה בכך משום הסכמה של המשיבה לטענות העורר לגופן.

אשר על כן, ובהסכמת הצדדים, אני מורה על החזרת הדיון בתיק לבית משפט קמא לשם השלמת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, תוך מתן אפשרות לצדדים להשלים את טיעוניהם בנידון".

בעקבות זאת הגיע התיק לדיון לפניי.

טיעוני הצדדים

הצדדים טענו לפניי בהרחבה, ואף שמעתי את כל המפקחים המוצעים על מנת להתרשם מהם. כן אפשרתי למשיב עצמו להשמיע את דברו.

טיעוני ב"כ המבקשת

10. ב"כ המבקשת, המאשימה, עמדה על כך כי יש להותיר את המשיב מאחורי סורג ובריח. לדבריה, המסוכנות של המשיב קיימת אף היום, מסוכנות שלא ניתן לאיין במעצר בפיקוח אלקטרוני ולא בכל חלופה אחרת. ב"כ המבקשת טענה כי חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, כשחלפו כ-12 שנה מאז ביצוע העבירות האחרונות, אינו יכול להישקל לטובת הנאשם כאשר מדובר בעבירות מין שביצע המשיב, על פי המיוחס לו בכתב האישום, בבנותיו שלו. יש קושי עצום בחשיפה והגשת תלונה בעבירות מין בכלל, ובפרט ובעיקר כשמדובר בעבירות מין המבוצעות כבענייננו, בתוך המשפחה, כמיוחס למשיב בכתב האישום. על כן, כך טענה הפרקליטה, משאזרו בנותיו של המשיב כוחות והתלוננו רק בחלוף זמן, אין לזקוף זאת לזכותו, גם במסגרת שקילת המסוכנות. עוד טענה כי המשיב הפסיק לבצע בבנותיו עבירות מין על פי כתב האישום משבגרו, ועל כן אין לומר שמסוכנותו פחתה ובשל כך הפסיק לבצע עבירות.

ב"כ המבקשת סומכת ידיה על תסקיר שירות המבחן. לדבריה, התסקיר מדבר בצורה ברורה ומובהקת על המסוכנות כפי שהיא נשקפת היום מהמשיב, גם בחלוף הזמן וכי לאור חומרת העבירות והמסוכנות הטבועה בהן, אין לתת בו אמון הנדרש לצורך שחרור בחלופה ואף לצורך מעצר בפיקוח אלקטרוני. ב"כ המבקשת מוסיפה לעניין זה כי התסקיר מדבר בהרחבה על מצבן הנפשי של קרבנות העבירות הנטענות, הפגיעה הקשה ממנה הן סובלות בעקבות עבירות המין הנטענות שביצע בהן המשיב, ושאחת מהן מטופלת נפשית במקום בו נמצאת הישיבה בה מוצע כי ישהה המשיב. לטענתה, גם הקושי שיגרם להן מחייב המשך מעצרו של המשיב בבית המעצר.

11. ב"כ המבקשת התייחסה גם לחוות הדעת הפרטית של מרכז "התחלה חדשה". לדבריה אין לקחת בחשבון חוות דעת זו, שהינה חוו"ד פרטית שהוגשה מטעם המשיב, לאחר שהתקבל תסקיר שלילי משירות המבחן המתרשם ממסוכנתו. ב"כ המבקשת הצביעה על הסתירות בין חוות הדעת הפרטית לבין תסקיר המבחן, וציינה כי על פי חוות הדעת הפרטית "מדובר באדם שאין לו רקע אנטיסוציאלי … מדובר בגבר נורמטיבי", ולדבריה מדובר באמירות מקוממות. עוד ציינה כי חוות הדעת הפרטית לא התייחסה כלל למתלוננות, קרבנות העבירות הנטענות.

ב"כ המבקשת ציינה עוד, כי ניתן היה להתרשם מהמפקחים המוצעים שאין להם שום קשר למשיב והם אולי מכרים, כשאחד מהם אישר כי כלל אינו מכיר את המשיב, וכי מעמדו של המשיב כרב, המבוגר מהם, לא יאפשר להם להפעיל סמכות לגביו. אשר לבנו של המשיב המוצע כמפקח, הדגישה כי לאור תסקיר שירות המבחן, והעובדה שהמתלוננות הן אחיותיו, הוא אינו ראוי לשמש כמפקח.

טיעוני ב"כ המשיב

12. ב"כ המשיב הבהירה בפתח הדברים כי ההגנה אינה מבקשת תסקיר משלים בעניינו, אלא כוונתם לטעון לעניין המסוכנות והחלופה, כדי לקבל החלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים לגופה. ב"כ המשיב הוסיפה וביקשה בפתח דבריה כי אתרשם מהמפקחים המוצעים, וכך אכן עשיתי, ועל כך בהמשך.
13. ב"כ המשיב טענה כי תסקיר שירות המבחן לא קבע שלא ניתן לשחרר את המשיב בחלופה ולו לעוצרו בפיקוח אלקטרוני. לדבריה, שירות המבחן התרשם כי מערך הפיקוח שכלל בעיקר בני משפחה אינו יכול לאיין את מסוכנות המשיב. על כן, כך טענה, הוצע הפעם מערך פיקוח שונה של ארבעה ערבים, ששלושה מתוכם אינם בני משפחה של המשיב, אלא נושאי תפקידים בישיבה, שם מוצע שישהה המשיב ולו במעצר בפיקוח אלקטרוני.
14. לדבריה המסוכנות של המשיב כיום אינה בעוצמה גבוהה, הן לאור גילו של המשיב, בן 68, חסר עבר פלילי, הן לאור העובדה שהעבירות נשוא כתב האישום בוצעו לפני שנים רבות. לדבריה, דרך עבודתו כרב פיתח המשיב: "גבול מוסרי", שמפחית גם הוא ממסוכנותו. לעניין זה הוסיפה וטענה כי המעשים לא הופסקו בשל הגשת התלונות אלא מיוזמתו של המשיב, וגם אם תתקבל טענת ב"כ המבקשת, כי המעשים נפסקו משהבנות בגרו, אזי, מדובר במסוכנות ממוקדת, המכוונת רק כלפי הילדות, ולא כלפי הנכדות או קטינות אחרות. ב"כ המשיב מדגישה כי למשיב לא היה עבר פלילי מעבר לעבירות המיוחסות לו, וגם לא עבר עבירות לאחר התקופה בה ביצע את עבירות המין בבנותיו, על פי כתב האישום.
15. ב"כ המשיבה ציינה כי ההגנה מכירה בכך שמדובר בכתב אישום חמור ביותר, וכי מדובר בעבירות מהחמורות ביותר בין עבירות המין. עם זאת הוסיפה כי מעצר עד תום ההליכים אינו מהווה הליך מקדמה על חשבון עונש.
16. ב"כ המשיב הוסיפה כי ניתן היה להתרשם מהערבים שעשו רושם טוב, אותנטי וישיר, וכי יבטיחו כי לא יצא מהישיבה. לדבריה, ההגנה מסכימה גם למעצר בפיקוח אלקטרוני באותה ישיבה, בפיקוח מלא 24 שעות של אחד מהמפקחים. ב"כ המשיב הדגישה כי הערבים הם נורמטיבים, מציבי גבולות, וכי ליבת הפיקוח אינה של בן משפחה, לאור תסקיר המבחן בעניין. ב"כ המשיב סבורה כי גם אחד מבניו שהוצע כמפקח הוא מפקח ראוי, שכן הוא מודע למצבן של האחיות שלו ומצד שני הוא מודע למצבו של האב. עם זאת הוסיפה כי שלושת המפקחים האחרים נכונים לפקח על המשיב גם ללא הבן, כך שניתן לוותר על הבן כמפקח ככל שבית המשפט ימצא לנכון ולהסתפק בשלושה האחרים.
17. אשר למצבן הנפשי של המתלוננות, טענה ב"כ המשיב כי מדובר בחלק מהשיקולים שבית משפט זה צריך וראוי שישקול. עם זאת הוסיפה כי שירות המבחן לא ציין בתסקיר כי קצינת המבחן התרשמה שלמי מהמתלוננות יהיה קשה להעיד אם המשיב ישוחרר, ורק במצב דברים כזה יש להמנע משחרור ולו על דרך של מעצר בפיקוח אלקטרוני. גם אם מצבן הנפשי של המתלוננות יורע, כך לטענת ב"כ המשיב, זה אינו המקרה בו יש חובה להשאיר את המשיב מאחורי סורג ובריח.
18. ב"כ המשיב הוסיפה כי מועדי ההוכחות נקבעו לינואר 2024, שאז ישהה המשיב שנה במעצר. עוד טענה כי יש להתחשב במצבו הבריאותי, לאחר שני צנתורים, כשהוא סובל מלחץ דם גבוה ובעיה בכליות.

ב"כ המשיב סיכמה וביקשה כי בית המשפט ייקח בחשבון לא רק את חומרת כתב האישום והכיעור במעשים המיוחסים למשיב, זאת לאור גילו, מצב בריאותו ומערך הפיקוח המוצע.

19. המשיב עצמו ביקש לדבר לפני בית המשפט, ואפשרתי לו זאת. המשיב הכחיש כי ביצע את מרבית העבירות המיוחסות לו, ואישר רק שנגע בבנותיו בחזה מעל הבגדים, וכי שאר הדברים הם שקרים. הוא טען כי בנותיו משקרות, וכלשונו:

"אין שום מסוכנות, הבנות, אחרי המעשים היו אצלי שנים רבות בבית וגם הם קרו לי אצלהם בבית שנים רבות. זה הכל שקר כשהם אומרים מעשה סדום ועמורה. לא היה ולא נברא, שקר וכזב. מה שעשיתי עשיתי, ואני מצטער על זה, וזה חמור, אבל רק נגעתי להם בחזה על הבגדים. זה לא מצדיק את העוול הזה. מה שנאמר מעבר לזה, זה שקר וכזב, והם היו אצלי הרבה. הבת השניה ובעלה היו מזמינים אותנו לבית שלהם לשמחת תורה לשני לילות, ויש את הנכדים. הבת הראשונה, שנמצאת בחו"ל התחננה אלי שאבוא לבקר אותה כשהייתי באומן, היה לי קשה מאד כי הנסיעה ארוכה. השלישית עברה לגור על ידי והיתה אצלי בבית כל יום מהבוקר עד הערב. כשהיתה לי רטיבות בבית והייתי צריך לשפץ, היא לקחה אותי לדירה קטנה לידה וכל שבת היינו אצלה."

כלומר, המשיב מכחיש את המעשים, לגביהם נקבע כי יש ראיות לכאורה, ומעגן את העדר המסוכנות שלו, עליה הוא מעיד, בקשריו עם הבנות לאחר ביצוע המעשים הנטענים.

דיון והכרעה

על מסוכנות בעבירות מין ומסוכנות המשיב שלפניי

20. רצח והריגה ממיתים את האדם, אונס ועבירות מין ממיתות את הנפש. במקרה זה נפש של ילדות קטנות, שעל פי כתב האישום סבלו שנים מעבירות מין חמורות שביצע בהן אביהן, שהיה אמור לדאוג לשלומן. ערה אני לכך שמדובר בבקשה למעצר עד תום ההליכים, וכי הפסיקה חזרה וקבעה כי המעצר אינו על חשבון העונש שיושת על המשיב אם ייצא חייב בדינו. עם זאת, נקבע לא אחת, כי את המסוכנות יש לבחון על רקע המעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום, ושיש לגביהן ראיות לכאורה, ובמקרה שלפניי, המשיב אף הודה בביצוע מעשים מגונים בבנותיו הקטנות.
21. המסוכנות בעבירות מין טבועה בעבירות עצמן, ועל כן נקבעה לגביהן חזקת מסוכנות סטטוטורית. במקרה שלפניי העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום, הן ברף הגבוה של עבירות המין – אינוס, מעשי סדום, ומעשים מגונים בקטינות תחת גיל 14, ובנסיבות חמורות במיוחד – ביצוע העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום, בגופן של ילדות קטנות – בנותיו של הנאשם. הנאשם הודה, וחזר על כך לפניי, כי ביצע בבנותיו הקטינות מעשים מגונים ונגע בהן בחזה, אם כי ציין שרק מעל הבגדים. גם לו היו מיוחסות אך עבירות אלו לנאשם, לאור הנסיבות החמורות של ביצוע המעשים המגונים בבנותיו, כשהיו מתחת גיל 14, ולאור העובדה כי אישר לפני קצינת המבחן כי נמשך אליהן מינית, גם בכך הייתה מסוכנות.
22. המסוכנות נובעת, כפי שנאמר בתסקיר המבחן מ: "התנהגות בעייתית סוטה ובלתי מווסתת בתחום המיני כלפי קטינות"; "עמדתו המאופיינת בטשטוש ובמזעור התנהגות מינית פוגענית"; "דחפים מיניים מוגברים ובלתי מווסתים ויחס רכושני על רקע עיסוק אינטנסיבי בפנטזיות מיניות מעוררות לדחפיו המיניים הפוגעניים" וכן "עיוותי חשיבה ונתק ברמה הרגשית באשר למשמעות התנהגותו והשלכות מעשיו". היינו, מסוכנות הנובעת מהעדר מעצורים וקוים מוסריים בסיסיים. מסוכנות כזו קשה לסתור ולהפריך. מי שמבצע, ולו רק מעשים מגונים (והראיות לכאורה במקרה זה מצביעות גם על מעשי אינוס ומעשי סדום רבים), בבנותיו הקטנות כשהן מתחת גיל 14, וכזכור, אחת מהן היתה בת 7 כשהחל ביצוע העבירות – מעיד על עצמו שאינו מבחין בין מותר לאסור, בין טוב לרע, כמי שאין לו כל גבול מוסרי ומבכר את מילוי צרכיו, יצריו ודחפיו על שלומן של בנותיו. במשיב, שיש ראיות לכאורה שביצע את המעשים האמורים, בלתי אפשרי ליתן אמון הנדרש לצורך הוצאתו מבית המעצר ולו למעצר בפיקוח אלקטרוני.

המסוכנות במקרה זה כתובה על מצחו של המשיב באותיות קידוש לבנה, ואולי יש משמעות לכך שהחלטה זו ניתנת בתשעה באב, יום צום ואבל על חורבן בית המקדש.

לאור המסוכנות הרבה, נדרשות נסיבות מיוחדות שיאפשרו מתן אמון במשיב, כמו גם תסקיר חיובי של שירות המבחן. כפי שאפרט, אלו אינם בנמצא במקרה שלפניי.

שחרור בחלופה בעבירות מין

אעמוד תחילה על הכללים בכל הנוגע לאפשרות מעצר בפיקוח אלקטרוני או שחרור בתנאים במקרה של ביצוע עבירות המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית בכלל ועבירות מין בפרט.

23. בבש"פ 2650/23 Gedun Dhargay נ' מדינת ישראל (נבו 07.04.2023), הבחין כב' השופט א' שטיין בין נאשמים שהעבירות המיוחסות להן אינן מקימות חזקת מסוכנות, לבין כאלה שמיוחסות להם עבירות המקימות חזקת מסוכנות, כעבירות המין החמורות שמיוחסות למשיב שלפניי. וכך כתב (פס' 14 להחלטתו):

 

"נאשם שמקרהו משתייך לקבוצת המקרים השניה מוחזק כמי ששחרורו מן הכלא יסכן את הציבור ואת מטרותיו של ההליך המשפטי אשר מתנהל בעניינו; ועל כן מוטל עליו הנטל לשכנע את בית המשפט כי הוא אינו מסוכן, או כי ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור ולהליך במסגרתה של חלופת מעצר כזאת או אחרת שברצונו להציע – כדוגמת מעצר בפיקוח אלקטרוני תחת תנאים מגבילים קשיחים. שחרורו של נאשם כזה לחלופת מעצר לא יתאפשר אלא מטעמים מיוחדים (ראו: סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים; וכן בש"פ 248/20, פסקאות 18-14, 26-20 [פורסם בנבו] ).

 

 

כפי שכבר הזדמן לי לקבוע, נאשם שהדין מסמנו כמסוכן לציבור ולהליך לא יוכל, ברגיל, להפריך את חזקת המסוכנות הנזקפת לחובתו אם אין בידו חוות דעת חיובית של שירות המבחן אשר ממליצה, ללא הסתייגויות, על שחרורו מן הכלא עם או בלי תנאים מגבילים, או על העברתו מבית המעצר למעצר בפיקוח אלקטרוני מחוץ לכלא (ראו: בש"פ 248/20, פסקה 19 [פורסם בנבו] ). המלצה חיובית כאמור תהווה, ברגיל, תנאי הכרחי – אם כי לא תנאי מספיק – להעמדת חלופת מעצר לנאשם שחוסה בצילה של חזקת המסוכנות".

24. מעבר לאמור לגבי עבירות המקימות חזקת מסוכנות, הכלל שנקבע בפסיקה לגבי עבירות מין, הוא כי ככלל אין לשחרר מי שמואשם בעבירות מין ממעצר אחרי סורג ובריח, אלא לאחר שהמתלוננות, קרבנות העבירות הנטענות העידו, מקום ששחרור הנאשם לחלופת מעצר עלול לגרום למתלוננת להימנע ממסירת עדותה או לא להעיד באופן חופשי בשל פחד או מצוקה נפשית (ראו החלטת כב'השופט יצחק עמית בבש"פ 3883/19 מדינת ישראל נ' פלוני, פס' 5 (נבו, 11.6.2019) וכן בש"פ 6958/19 מדינת ישראל נ' פלוני, פס' 13 להחלטת כב' השופט עזי פוגלמן (נבו, 30.10.2019)).
25. עוד נפסק, כי גם אם אין חשש כי המתלוננת לא תוכל להעיד בעקבות שחרור הנאשם מבית המעצר ולו למעצר בפיקוח אלקטרוני, יש מקום לקחת בחשבון את מצבה הנפשי של המתלוננת, קרבן העבירה הנטענת, לעניין שקילת החלופה. בבש"פ 7497/03מורן גואטה נ' מדינת ישראל (נבו 10.09.2003) נדון מקרה של נאשם שאנס וביצע מעשה סדום במתלוננת שהכיר ובילה עמה בחוף הים. שם היה מדובר בבחור צעיר בן 22, כאשר תחילת הבילוי הייתה בהסכמה. כב' השופטת, לימים הנשיאה, דורית ביניש פתחה וקבעה כי (עמ' 2 להחלטתה):

"בית משפט זה, כבר הביע עמדתו בעבר, כי עבירת האינוס כשלעצמה היא מעשה אלימות המקים עילת מעצר, והיא מן העבירות החמורות אשר רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ניתן להסתפק לגביהן בחלופת מעצר (ראו לדוגמא: בש"פ 4543/94 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 2092/95 טלקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 2846/96 מדינת ישראל נ' גטניו (לא פורסם); בש"פ 665/97 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם); בש"פ 5286/98 שלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לא מצאתי נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן כאלה בענייננו. אדם הנוטל לעצמו חירות לכפות על נערה לקיים עמו יחסי מין ומבצע בה מעשה אינוס ומעשה סדום בעל כורחה, וחרף התנגדותה הנחרצת כשהוא מתעלם מבכייה ומתחנוניה, מקים כנגדו חזקה שהוא מסוכן לציבור. נוכח מסוכנות זו, אין בחלופה כדי למלא אחר מטרת המעצר ולהבטיח את הציבור בכלל ואת המתלוננת בפרט מפני העורר."

26. בהמשך התייחסה כב' השופטת בייניש גם למצבה הנפשי של המתלוננת והוסיפה:

" זאת ועוד, כפי שכבר קבע בית משפט זה, בעבירות אינוס מהסוג בו מואשם העורר, קיים סיכון טבוע כי אם ישתחרר ממעצרו מי שמיוחסים לו המעשים הנטענים בכתב האישום, תהיה המתלוננת נתונה ללחץ נפשי ולחרדות, ותחוש כי נותרה ללא הגנה (ראו למשל ההחלטה בבש"פ 1353/98 פלונים נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5286/98 שלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה שלפנינו, ובשלב בו טרם העידה המתלוננת במשפטו של העורר, עלולה היא להיחשף להשפעתו מרגע שחרורו לחלופת מעצר. מה גם שהמתלוננת מסרה בהודעתה במשטרה כי היא פוחדת מהעורר והיא כיום אף פוחדת לצאת לרחוב. בנסיבות אלה גם מתקיים יסוד סביר לחשש ששחרורו של העורר לחלופה, ישפיע על האפשרות להעיד את המתלוננת וישבש את הליכי המשפט".

בדומה, בעניין שלפניי, ציין שירות המבחן כי שתיים מהבנות שרואיינו "ביטאו חשש ופחד מפני האפשרות כי המשיב ישוחרר ממעצר".

27. בבש"פ 248/20פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 33 (נבו 02.02.2020), צומצמה במידת מה הלכה זו, כאשר כב' השופט שטיין קבע כי מצבן הנפשי של המתלוננות כשלעצמו, אם אינו פוגע ביכולתן להעיד, צריך להוות שיקול כשנשקלת חלופה, אך אינו יכול להיות השיקול הבלעדי (פס' 35 להחלטתו). כפי שציינתי, במקרה שלפניי, לבד ממצבן הנפשי הקשה של שתיים מהמתלוננות, הן הביעו חשש משחרורו מבית המעצר.

בנוסף, עניין פלוני הנזכר, שונה מהעניין שלפניי. ראשית, באותו עניין לא היה מדובר בעבירות מין בתוך המשפחה. שנית ובעיקר, באותו עניין שירות המבחן המליץ על שחרורו של העורר למעצר בית בבית חבריו, המרוחק ממקום ביצוע העבירות, ומקום מגוריהן של המתלוננות, שבאותו עניין באו אליו לצורך קבלת טיפולים ברפואה אלטרנטיבית-טיבטית. היינו, באותו עניין שירות המבחן הגיש תסקיר חיובי, ובניגוד לתסקיר בית המשפט בחר שלא לשחרר את המשיב.

מהכלל אל הפרט

28. במקרה שלפניי מדובר בכתב אישום המייחס למשיב עבירות מין קשות שביצע בשלוש מבנותיו במשך שנים ארוכות, הכוללים מעשי אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים. כפי שציינתי בפתח הדברים, המסוכנות זועקת ממעשים אלו. על כן, ולאור הפסיקה שהובאה לעיל, יש לבחון האם מתקיימות נסיבות מיוחדות המחייבות שחרור המשיב מבית המעצר. ניתן היה לומר כי אין לבחון זאת, לאור התסקיר השלילי בעניינו. אולם אני סבורה כי גם מעבר לתסקיר השלילי, לא מתקיימות נסיבות כאמור. ב"כ המשיב טענה כי מתקיימות נסיבות המפחיתות מהמסוכנות ומחייבות שקילת חלופה ולו על דרך של מעצר בפיקוח אלקטרוני. לדבריה, יש לקחת בחשבון את גילו (בן 68), מצבו הרפואי (לאחר שני צנתורים וסובל מיתר לחץ דם ובעיה בכליות), חלוף הזמן מביצוע המעשים ועד למעצרו, עברו הנקי והעובדה שהפסיק את המעשים טרם שנעצר. לטעמי, אין בנסיבות אלו כדי להפחית מהמסוכנות או לחייב שחרורו מבית המעצר ואפרט.
29. אשר לגילו, המשיב אינו כה מבוגר ששהייה במעצר בעייתית עבורו רק בשל גילו. כך גם לגבי מצבו הרפואי, לא הוכח כי כיום הוא סובל מבעיות רפואיות מורכבות שלא ניתן לטפל בהם ע"י רופאי שב"ס. אמנם גם לפני שירות המבחן וגם בבית המשפט ציין המשיב את עברו הרפואי אך הדגיש יותר מכך את הקושי להסתגל לאנשים הנמצאים איתו (משציין לפניי כי הוא נמצא בחברת: "אנשים שמנבלים את הפה.", וכן לעובדה כי הטלוויזיה דולקת 24 שעות ביממה, כשהוא לא צפה בטלוויזיה מימיו).
30. אשר לחלוף הזמן מביצוע העבירות והעובדה שהפסיק את ביצוע העבירות הנטענות טרם מעצרו, מיזמתו שלו – נסיבות אלו בוודאי שאין לייחס לטובתו או לראות בהן נסיבות המפחיתות ממסוכנותו. כפי שציינה בצדק, ב"כ המבקשת, העובדה שלקח לבנותיו של המשיב שנים לאזור כוחות כדי להתלונן נגד אביהן על עבירות המין הקשות שביצע בהן, עבירות המיוחסות לו בכתב האישום, בחלקן הודה ולגבי חלקן נקבע כי קיימות ראיות לכאורה, לא יכולה להיזקף כנסיבה לזכותו. אולם העיקר הוא שכאמור, שירות המבחן נמנע מכל המלצה בעניינו וקבע כי מסוכנותו עומדת גם היום, וגם בחלוף הזמן. יודגש כי שירות המבחן קבע כי: "אנו מעריכים כי קיים סיכון במצבו להתנהגות מינית פוגענית ובלתי מווסתת כלפי קטינות וצעירות חלשות". היום, לאחר חלוף הזמן.
31. כדי לסטות מהמלצות שירות המבחן, על פי ההלכה, יש צורך בנימוקים כבדי משקל. האפשרות לקבל תסקיר בעניינו של עצור קבועה בסעיף 21א לחוק המעצרים. תסקיר שירות המבחן אמור לסייע לבית המשפט לקבל החלטה בעניינם של נאשמים, לעניין מסוכנותם והאפשרויות לשחררם בחלופה. על בית המשפט יש לשקול בכובד ראש את תסקיר שירות המבחן, ויש צורך בשיקולים כבדי משקל כדי לסטות מהמלצותיו (ראו, בין רבים: בש"פ 2790/17מדינת ישראל נ' פלוני, פס' 10 (נבו, 28.3.2017) וכן בש"פ 248/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 19 (נבו, 02.02.2020). במקרה זה לא רק שלא מצאתי נימוקים כאלה, אלא להפך, אני סבורה כי המשיב מסוכן אף היום והתרשמתי, לאחר ששמעתי את המפקחים המוצעים באולם, כי אין ביכולתם לשלול את המסוכנות הקיימת מהמשיב (בעניין זה אפרט בהמשך).

חוות הדעת הפרטית

32. טרם אדון בחלופה המוצעת ובמפקחים המוצעים אתייחס לחוות הדעת הפרטית שהוגשה מטעם ההגנה. כמתואר לעיל, ב"כ המשיב הסתמכה לעניין אי המסוכנות על חוו"ד פרטית של מרכז "התחלה חדשה" שנערכה בידי נמרוד שני, פסיכולוג קליני מומחה, ורותם קירש בן-עמי, קרימינולוגית שיקומית חברתית בעניינו של המבקש, ובה הוצעה חלופת מעצר שונה ומפקחים נוספים ל"ניהול הסיכון" העולה מהמשיב, כלשון חוות הדעת הפרטית.
33. אני סבורה כי אין להסתמך על חוות דעת זו כלל ועיקר. ראשית מטעמי מדיניות – חוק המעצרים קבע במפורש כי הגורם האמון על הכנת תסקירים, ובכלל זה תסקירי מעצר הוא שירות המבחן, שירות אובייקטיבי של אנשי מקצוע מטעם המדינה, האמונים על מתן תסקירים ומתמחים בכך. מנגד חוות דעת פרטית ממומנת ע"י הנאשם או מטעמו, ובעיקר, המקרה הנבחן הוא מקרה פרטי, ללא הניסיון ורוחב היריעה הנתון לקציני וקצינות המבחן. החשש מהגשת חוות דעת פרטיות, מטעם נאשמים, גובר לאור העומס הבלתי אפשרי המוטל על כתפי שירות המבחן. לאור העומס הכבד, המחסור בכוח אדם, וזמני ההמתנה הארוכים, יש חשש שתחת המתנה לתסקירי מבחן, כפי שביקשו ב"כ המשיב לעשות במקרה זה, יוגשו חוות דעת פרטיות בידי אנשי מקצוע, חוות דעת שלכאורה יכולות להוות תחליף לתסקירי שירות המבחן, ולא היא.
34. בנוסף, במקרה שלפניי, אין להסתמך על חוות הדעת גם בשל האמור בה. בין תסקיר שירות המבחן, הגורם המוסמך על פי חוק, לבין חוות הדעת הפרטית קיימות סתירות מהותיות בליבת שאלת המסוכנות והאפשרות לאיינה בחלופה. בהערכת המסוכנות בתסקיר המבחן עולה מסוכנות מינית, ומצוין בה כי המשיב ציין כי נמשך מינית לבנותיו וכתוצאה מכך ביצע את המעשים (מבחינתו את אותו חלק של המעשים המגונים בו הוא מודה). לעומת זאת, בחווה"ד הפרטית מצוין כי אין משיכה מינית לקטינות ומכאן שאין או כמעט אין מסוכנות.

על פי חוות הדעת הפרטית, דפוס ההתנהגות העולה מהעבירות, אינו נובע ממשיכה מינית לבנותיו (עובדה עליה ככל הנראה לא חזר לפני עורכי חוות הדעת), הוא: "כי הפגיעות המיניות נעשו על רקע קשיים לימודיים שאותן הבנות חוו באותה עת וכי בנוסף סבלו מיד קשה מצד אימן. ניכר היה כי הנ"ל הזדהה עם חוויות קשות אלה… וכי הוא רוכש את אמונן של בנותיו לאחר שהיה יוצר איתן קשר קרוב ומבין לליבן.לאור האמור ניתן להעריך כי הנ"ל מהווה סיכון לקטינות במצוקה הנגישות לו וכל עוד יורחק מהן, הסיכון המיני הצפוי ממנו יפחת באופן משמעותי".

נראה כי הדברים מדברים בעד עצמם. לקרוא ולא להאמין. על פי חוות הדעת הפרטית, המשיב ביצע בבנותיו עבירות מין קשות, כמיוחס לו בכתב האישום, שכן הזדהה עם בנותיו שהתקשו בלימודים.

35. בנוסף, על אף האמור לעיל, לפיו אין משיכה מינית של המשיב לקטינות, בחלק שהודגש על ידי, מצוין במפורש כי המשיב מהווה סיכון לקטינות במצוקה, אך נאמר כי סיכון זה יקטן אם קטינות במצוקה לא יהיו, כלשון חוות הדעת "נגישות לו" היינו, למשיב. מעבר ללשון המחפיצה בהתייחס לקטינות במצוקה המתוארות כחפץ שיהיה "נגיש" למשיב, המסוכנות של המשיב כיום, למעשה עולה גם מחוות הדעת הפרטית. חוות הדעת אף מדגישה כי אם ישוחרר ולו למעצר בפיקוח אלקטרוני, יש לוודא כי המשיב: "לא יבוא במגע כלשהו (אינטרנטי, טלפוני או פיזי) עם קטינות ובפרט קטינות בנות משפחה כגון נכדות". היינו, חוות הדעת הפרטית לפיה ניתן לשחרר את המשיב מבית המעצר ולו למעצר בפיקוח אלקטרוני, מסייגת ומדגישה כי יש להרחיקו מקטינות בנות משפחה, לרבות מנכדותיו שלו, גם היום.
36. בנוסף, בעוד שבתסקיר המעצר שרות המבחן פוסל על הסף אפשרות שחרור וטיפול, גם לאור העובדה שהמשיב לא מעלה צורך ונזקקות טיפולית ומוסר שהתחזק בדת ושם גבולות לעצמו, הרי שבחוות הדעת הפרטית מצויין שהמשיב מעוניין בקבלת טיפול ונדרש לכך כדי לאיין את מסוכנותו.

חוות הדעת הפרטית מסכמת, באשר לשיתוף פעולה של המשיב עם המפקחים, בהתייחס למשיב, כי: "מדובר בגבר נורמטיבי", ולכן יש להעריך כי ימלא את התנאים שיושתו עליו. אדם המואשם כי ביצע עבירות, במהלך 16 שנה, עבירות מין קשות בשלוש מבנותיו, ואשר הודה בביצוע מעשים מגונים כלפיהן, אינו אדם ששומר על הכללים, וודאי וודאי שאינו "נורמטיבי". אמנם, בשלב זה עומדת לו חזקת החפות, אך משנקבע שקיימות ראיות לכאורה, וודאי לגבי המעשים המגונים בהם הודה, יש לבדוק את המסוכנות בהתייחס למיוחס לו בכתב האישום.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי אין לתת כל משקל לחוות הדעת. שירות המבחן הוא הגורם המוסמך, שקבע הן מסוכנות, שנראה שחוות הדעת הפרטית מסכימה כי קיימת, הן כי לא ניתן לשלול אותה לעת הזו.

הערבים-המפקחים

37. לאור האמור לעיל, ניתן היה לשלול על הסף את ההצעה העולה בחוות הדעת הפרטית לגבי המפקחים. עם זאת, כיון שבית המשפט הוא זה המוסמך בסופו של יום לאשר או לדחות הצעות לערבים ומפקחים, שמעתי את כל ארבעת המפקחים שהוצעו על ידי ההגנה, הקראתי להם את האישומים המיוחסים למשיב, וחקרתי אותם בעצמי, כדי להתרשם האם יוכלו לפקח על הנאשם אם יעצר בפיקוח אלקטרוני כמוצע. מדובר בארבעה מפקחים, אחד מהם בנו של הנאשם, ושלושה אחרים, בעלי תפקידים בישיבה בה מוצע כי ישהה המשיב.

אשר לבן, אני סבורה כי בנסיבות העניין של עבירות המין הנטענות שביצע האב בבנותיו, היינו באחיותיו של הבן המפקח המוצע, כאשר על פי תסקיר שירות המבחן, אחת מהבנות התלוננה ולו על חלק מהמעשים, ובני המשפחה התעלמו מכך, לא ניתן לאפשר לו לפקח, מה גם שלא ברור האם יוכל להפעיל סמכות כלפי אביו ולכן התרשמתי שלא יוכל לשמש כמפקח.

38. אולם, כיון שב"כ המשיב ציינה, כי ניתן להסתפק מבחינתה בשלושת הערבים האחרים, הרי שלטעמי גם הם לא יוכלו לשמש כמפקחים. לשלושתם אין היכרות ממשית עם הנאשם. ראש הישיבה אמר שמכיר אותו באופן רחוק, מכר, כך גם אמר המפקח המוצע השני, מורה בישיבה. המפקח השלישי המוצע, המנהל האופרטיבי של הישיבה, ציין כי מעולם לא הכיר אותו, ולאחר שהוקרא לו כתב האישום, ציין שלא היה ער לכך שמדובר במעשים כל כך חמורים. בנוסף, כל המפקחים המוצעים צעירים באופן משמעותי מהנאשם, שהינו רב מוכר כפי שהם עצמם ציינו, ולא שוכנעתי כי יוכלו להפעיל סמכות לגביו. השתכנעתי מדברי שלושתם כי הם מוכנים לסייע למשיב, אולם אין די בכך כאמור, לאור המסוכנות הנשקפת מהמשיב.
39. בהקשר זה יש לתת את הדעת גם על הסיכון הנשקף מהמשיב, אם יפר את הכללים, ויצא מאותה ישיבה. על בית המשפט לקחת בחשבון איזה סיכון עלול להתממש במקרה כזה. כיון שהסיכון הוא לילדות ונערות במצוקה, ואף לנכדותיו של המשיב, לא ניתן לקחת סיכון זה.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, לאחר שנפסק כי קיימות ראיות לכאורה, בנסיבות בהן מתקיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית שלא נסתרה, בהעדר נסיבות מיוחדות המחייבות שחרור בחלופה או מעצר בפיקוח אלקטרוני, ולאור תסקיר שלילי של שירות המבחן שנמנע מכל המלצה, אני סבורה כי מסוכנות המשיב בעינה עומדת גם היום. חיזוק ממשי לכך ניתן למצוא דווקא בחוות הדעת מטעם המשיב, שעל אף שמחבריה סבורים כי ניתן לאיין את המסוכנות מדגישים כי יש למנוע ממנו קרבה לילדות ונערות במצוקה, ובעיקר לבנות משפחה ובהן נכדות. קרבה כזו ניתן למנוע רק אם יהיה המשיב עצור מאחורי סורג ובריח.

בנסיבות אלו אין לתת אמון במשיב, וראוי כי יישאר במעצר.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ניתנה והודעה היום, ט' אב תשפ"ג, 27 יולי 2023, בנוכחות הצדדים באולם, ובהשתתפות המשיב בהיוועדות חזותית

 

https://www.verdicts.co.il/%d7%9e-%d7%aa-60764-02-23-%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%aa-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%a4%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99-27-07-2023/

 

ערעור מעצר בעליון

 

הסנגורית הכושלת אסתר בר ציון

 

 

 

בש"פ 5496/23 – אליהו גודלבסקי נגד מדינת ישראל

	בבית המשפט העליון
בש"פ 5496/23

 

לפני:

כבוד השופט ח' כבוב

 

העורר:

פלוני

נגד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק מ"ת 60764-02-23 שניתנה ביום 12.7.2023 על ידי כבוד השופט צ' קאפח

תאריך הישיבה:

ו' באב התשפ"ג

(24.7.2023)

בשם העורר:	עו"ד אסתר בר ציון, עו"ד שלומציון גבאי מנדלמן
בשם המשיבה:	עו"ד סיגל בלום

החלטה

שמעתי את טיעוני באות-כוח הצדדים. באות כוח העורר טענו כי נוכח דברי בית משפט קמא במהלך הדיון, הן סברו כי יש כוונה להפנות את העורר לקבלת תסקיר משלים, וכי מטעם זה הן נמנעו מהשלמת טיעון בכל הקשור לבחינת חלופת מעצר, מסוכנות וכיוצא בזאת.

באת-כוח המשיבה, בהגינותה, הסכימה להחזרת הדיון לבית משפט קמא להשלמת טיעון, וזאת מבלי שיהיה בכך משום הסכמה של המשיבה לטענות העורר לגופן.

אשר על כן, ובהסכמת הצדדים, אני מורה על החזרת הדיון בתיק לבית משפט קמא לשם השלמת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, תוך מתן אפשרות לצדדים להשלים את טיעוניהם בנדון.

בית המשפט המחוזי יקבע דיון בפניו, לפי יומנו, בהקדם האפשרי – הואיל ומדובר בבקשה למעצר עד תום ההליכים; ויכריע כחוכמתו.

ניתנה היום, ‏ו' באב התשפ"ג (‏24.7.2023), בנוכחות הצדדים.

ש ו פ ט